גיוס נוער שכונות - קלט

בשלהי 1942 ובמהלך שנת 1943 פוזרו המגוייסים מקרב בני הנוער מהשכונות ומהפרברים בין הפלוגות השונות בפלמ"ח. לנוכח הקשיים בקליטת המגוייסים הראשונים, החליט מטה הפלמ"ח בראשית 1944, להקים בקיבוץ איילת השחר מחנה הכנה למגוייסים חדשים, שכונה "קל"ט" - קבוצה לקליטת טירונים. מפקד המחנה היה אלי אוברלנד. המתגייסים עברו במחנה הכשרה מוקדמת לפני שיבוצם לפלוגות. במקביל, נמשכה קליטה של מגוייסים מנוער השכונות גם בשיטה הקודמת.
השהות ב'קלט' הוקדשה לעבודה, ולאימונים - בשדאות, בכושר גופני ובספורט שימושי, לתירגול בנשק, לטיולים וללימודים (שכללו ידע בסיסי בעברית, בחשבון , בידיעת הארץ ובהיסטוריה). על-מנת לסגל את החניכים לדפוסי הפעולה והמשמעת של יחידה צבאית, נקטו לעיתים המדריכים שיטות תירגול וענישה הנהוגים בצבאות העולם, ואשר בפלמ"ח לא נדרשו בדרך כלל - במיוחד תרגילי סדר, שנועדו להקנות הרגלי משמעת וציות בסיסיים.
מדריכי הפלמ"ח בקלט השתדלו להפוך את "הצנחנים" (כפי שכונו) לשותפים לרעיון ולדרך קודם לאימונם ולחישולם כחיילים. זאת בניסיון לקרבם להשקפת העולם ודרכי ההגשמה - ההתיישבות וההגנה העצמית - של הציונות החלוצית. קנה המידה להצלחה היה מידת השתלבותם בחיי הקיבוץ. מאחר שהשתתפות מיידית במלחמה לא עמדה על הפרק, נטלו המדריכים את פסק הזמן הדרוש לנסות לגשר בין עולמם לבין עולם חניכיהם. המדריכים שהיו מקובעים בהשקפת עולמם החינוכית והערכית לגבי דרכי החשיבה והפעילות הראויים, נתקלו בקשיים רבים בנסותם לתקשר ולהנחיל למגוייסים את גישתם. מינהגיהם ותעלוליהם של חניכי הקלט היוו מקור לאין ספור צ'יזבטים בפלמ"ח.
בקלט באיילת השחר עברו שלושה מחזורים, כל מחזור בן כמה עשרות מגוייסים. נקבעה להם תקופת מועמדות של שישה חודשים, בה עמדו למבחן יכולתם ונאמנותם, ובסיומה הוחלט אם הם ראויים לשרת ב'חטיבה'. רבים מהחניכים לא ידעו מלכתחילה לאן הם הולכים. רק בשבוע האחרון סופר להם אודות הפלמ"ח וייעודו. בתום התקופה, התקבלו החניכים לפלמ"ח ול'הגנה' באופן פורמלי, בטכס מיוחד שנערך על הג'רמאק בהר מירון. בכך הפכו "הצנחנים" ממגוייסים בכפייה ובתוקף צו גיוס למתנדבים בפועל. לאחר מכן הם שובצו כמחלקות בפלוגות הפלמ"ח.
מחנה הקלט נסגר בשנת 1945, עם הפסקת פעילות הגיוס של בני נוער מהפרברים לפלמ"ח.