הוראות נוהג ומשטר
כללי המשטר והנוהג שהתגבשו בפלמ"ח היו פרי המגמה לצקת דפוסים של קבע, שבמסגרתם פועלת החטיבה ומעצבת את אורחותיה. חוקי הנוהג והמשטר של הפלמ"ח חוברו למסכת אחת באביב 1944, ולאחר מכן עודכנו מדי פעם.
כללי המשטר והנוהג שהתגבשו בפלמ"ח היו פרי המגמה לצקת דפוסים של קבע, שבמסגרתם פועלת החטיבה ומעצבת את אורחותיה. חוקי הנוהג והמשטר של הפלמ"ח חוברו למסכת אחת באביב 1944, ולאחר מכן עודכנו מדי פעם. עד לאותו זמן פורסמו מעת לעת פקודות זמניות, שפירטו את התקנות וההוראות אשר בהתאם להן התנהלו הסדרים ביחידה.
כללי המשטר והנוהג נגזרו מ"אושיות" אירגון ה'הגנה', שהפלמ"ח היה החטיבה המגוייסת שלו, מהשקפותיהם הצבאיות של מפקדי הפלמ"ח, מאופיו של כוח האדם ששירת ביחידה (שהגרעין המרכזי בו היו אנשי ההתיישבות העובדת וחניכי תנועות הנוער) ומהתנאים המיוחדים בהם פעל הפלמ"ח: במחנות עבודה ואימונים ותחת אילוצי המחתרת.
ההחלטה על ניסוח הכללים נבעה משתי סיבות. ראשית - מתוך תחושה כי הניסיון שהצטבר בהדרגה מאפשר הגדרת נהלים; שנית - הגידול המספרי שחל במגוייסי ה'חטיבה', בעקבות צירוף חברי ההכשרות, חייב הבהרה של כללים ונהלים. חוקי הנוהג והמשטר נקבעו לאחר סידרת דיונים מקיפה במסגרות מחלקתיות, בקרב חבר המפקדים הפלוגתי והגדודי, בכינוסי מ"כים ומ"מים, במטה הפלמ"ח ובשיתוף מטכ"ל ה'הגנה' וראשי 'המפקדה הארצית' של האירגון.
כללי המשטר והנוהג התייחסו למיגוון תחומים: קביעת עקרון ההתנדבות כיסוד לשירות בחטיבה; הגדרת משך השירות ביחידה בהתאם לדרגות, למקצועות, לתפקידים ולסוגי היחידות; קביעת תנאי השירות, זכויות המגוייסים והחופשות; מבנה החטיבה; תפקידים וסמכויות של גורמי הפיקוד השונים - מרמת המטה ועד לרמת המחלקה ודרכי הזיקה והמגע ביניהם; אורחות חיים וסדרי החיים המנהלתיים במחלקות; כללי המשמעת, אמצעי הענישה ושיטות יישומם; אופני ההתנהגות במחתרת והדרכים לשמור על כללי זהירות בשיגרה; שילוב הסברה ותרבות במערך הפעילות.
הנורמות שהיו נהוגות בפלמ"ח השפיעו במידה משמעותית על כללי המשטר והנוהג בעת קביעתם, אך במרוצת הזמן השפיעו הכללים על דמותה של החטיבה ולוחמיה והיוו מכשיר בעל ערך בטיפוח זהותו הייחודית ומורשתו הצבאית.
כללי המשטר והנוהג נגזרו מ"אושיות" אירגון ה'הגנה', שהפלמ"ח היה החטיבה המגוייסת שלו, מהשקפותיהם הצבאיות של מפקדי הפלמ"ח, מאופיו של כוח האדם ששירת ביחידה (שהגרעין המרכזי בו היו אנשי ההתיישבות העובדת וחניכי תנועות הנוער) ומהתנאים המיוחדים בהם פעל הפלמ"ח: במחנות עבודה ואימונים ותחת אילוצי המחתרת.
ההחלטה על ניסוח הכללים נבעה משתי סיבות. ראשית - מתוך תחושה כי הניסיון שהצטבר בהדרגה מאפשר הגדרת נהלים; שנית - הגידול המספרי שחל במגוייסי ה'חטיבה', בעקבות צירוף חברי ההכשרות, חייב הבהרה של כללים ונהלים. חוקי הנוהג והמשטר נקבעו לאחר סידרת דיונים מקיפה במסגרות מחלקתיות, בקרב חבר המפקדים הפלוגתי והגדודי, בכינוסי מ"כים ומ"מים, במטה הפלמ"ח ובשיתוף מטכ"ל ה'הגנה' וראשי 'המפקדה הארצית' של האירגון.
כללי המשטר והנוהג התייחסו למיגוון תחומים: קביעת עקרון ההתנדבות כיסוד לשירות בחטיבה; הגדרת משך השירות ביחידה בהתאם לדרגות, למקצועות, לתפקידים ולסוגי היחידות; קביעת תנאי השירות, זכויות המגוייסים והחופשות; מבנה החטיבה; תפקידים וסמכויות של גורמי הפיקוד השונים - מרמת המטה ועד לרמת המחלקה ודרכי הזיקה והמגע ביניהם; אורחות חיים וסדרי החיים המנהלתיים במחלקות; כללי המשמעת, אמצעי הענישה ושיטות יישומם; אופני ההתנהגות במחתרת והדרכים לשמור על כללי זהירות בשיגרה; שילוב הסברה ותרבות במערך הפעילות.
הנורמות שהיו נהוגות בפלמ"ח השפיעו במידה משמעותית על כללי המשטר והנוהג בעת קביעתם, אך במרוצת הזמן השפיעו הכללים על דמותה של החטיבה ולוחמיה והיוו מכשיר בעל ערך בטיפוח זהותו הייחודית ומורשתו הצבאית.