שירות רפואי
ה'שירות הרפואי' (שה"ר) של ה'הגנה' נשען על מערכת מוסדות הרפואה האזרחיים של היישוב - 'מגן דוד אדום', בתי החולים, המרפאות וקופת החולים הכללית. השירות הרפואי בפלמ"ח החל להתפתח, כשלוחה של השה"ר, עם מינויו של ד"ר יעקב דרייר (דרור) כרופא הפלמ"ח ביולי 1942. בהמשך צורף ד"ר דרייר למטה הפלמ"ח.
טיפול בפצועי חרבת מחאז
'השירות הרפואי' (שה"ר) של ה'הגנה' נשען על מערכת מוסדות הרפואה האזרחיים של היישוב - 'מגן דוד אדום', בתי החולים, המרפאות וקופת החולים הכללית. השירות הרפואי בפלמ"ח החל להתפתח, כשלוחה של השה"ר, עם מינויו של ד"ר יעקב דרייר (דרור) כרופא הפלמ"ח ביולי 1942. בהמשך צורף ד"ר דרייר למטה הפלמ"ח. מבחינה מקצועית הוא היה כפוף לד"ר בנימין זיו-ציון, הרופא הראשי של 'השירות הרפואי' ב'הגנה'. ד"ר זיו-ציון, יליד גרמניה, היקנה לדורות של חובשים ב'הגנה' ובפלמ"ח את כללי הסדר, ההיגיינה והאירגון הקפדני בצד הגישה התרבותית ודפוסי הפעילות של הצבא הבריטי.
רק לאחר שד"ר דרייר נכנס לתפקידו, נקבע תפקיד ה'חובש' בכל אחת משש פלוגות הפלמ"ח. אנשי השה"ר בפלמ"ח עסקו בפעילות הרפואית המיוחדת למערכת הצבאית: בדיקת מתגייסים, היגיינה ותברואה, הדרכה בעזרה-ראשונה, השגת ציוד רפואי ואירגונו לצרכי קרב, הושטת סיוע רפואי באימונים ובמבצעים, וכיוצא בכך. התמיכה הרפואית השוטפת ניתנה למגוייסים באמצעות המרפאות האזרחיות של קופת החולים הכללית, ביישובים ששימשו בסיס ליחידות הפלמ"ח. במחלקות פלמ"ח אחדות פתחו החובשים מרפאות קטנות.
הציוד הרפואי: אלונקות, תחבושות אישיות, תרמילי עזרה ראשונה, תרמילי טיפולים (משחות, נוזלים וכו') חולק לפלוגות לפי תקן קבוע, בהתאם למספר האנשים בפלוגה. מחסן הציוד הרפואי המרכזי שכן בקיבוץ אלונים, ובמלחמת העצמאות הועבר למחנה שרונה (הקרייה בתל-אביב כיום).
לשני פריטי הציוד הרפואי הבסיסיים בשדה הקרב - האלונקה המתקפלת ותרמיל הגב הרפואי - לא נמצא מענה הולם עד למלחמת העצמאות. כתחליף מאולץ לאלונקה, הקלה והנוחה לקיפול, הותקנו אלונקות משׂקים וממקלות. חלק מהציוד הרפואי של הפלמ"ח הושג מעודפי הצבא הבריטי, ומשם אומצו גם כללי האירגון היעיל של תרמילי החובש המחלקתי והחובש הפלוגתי. כתרמילי חובשים שימשו תרמילים שנועדו במקור לאחסנת מסיכות אב"כ.
אימוני הפלמ"ח והחי"ש שימשו זרז לחיבור תקנון הקובע את גבולות עומס המאמץ הגופני באימוני הגברים והנשים, במגמה למנוע הפרעות בתיפקוד ונזק גופני.
החובשים הראשונים בפלמ"ח נתקלו ביחס מזלזל, בין היתר בגלל היעדר פעילות צבאית שהמחישה את חיוניותם. רק בהדרגה צמחה בקרב לוחמים ומפקדים בכל הרמות המודעות לחשיבות השירות הרפואי כחלק מהמערך הצבאי הלוחם. עם ראשית המאבק נגד הבריטים, ובמלחמת העצמאות עוד ביתר שאת, הוכחה חיוניות פעולתם של החובשים, ואז התבססה ההכרה בערך תרומתם.
רבים מהחובשים היו נשים, וזה היה אחד התפקידים שבמסגרתו השתתפו נשים בקרבות מלחמת העצמאות.
בפברואר 1948 הוכפף 'השירות הרפואי' של הפלמ"ח למרות 'השירות הרפואי' ב'הגנה' (שבהמשך הפך לחיל הרפואה בצה"ל), בראשות הד"ר חיים שיבר (שיבא).
רק לאחר שד"ר דרייר נכנס לתפקידו, נקבע תפקיד ה'חובש' בכל אחת משש פלוגות הפלמ"ח. אנשי השה"ר בפלמ"ח עסקו בפעילות הרפואית המיוחדת למערכת הצבאית: בדיקת מתגייסים, היגיינה ותברואה, הדרכה בעזרה-ראשונה, השגת ציוד רפואי ואירגונו לצרכי קרב, הושטת סיוע רפואי באימונים ובמבצעים, וכיוצא בכך. התמיכה הרפואית השוטפת ניתנה למגוייסים באמצעות המרפאות האזרחיות של קופת החולים הכללית, ביישובים ששימשו בסיס ליחידות הפלמ"ח. במחלקות פלמ"ח אחדות פתחו החובשים מרפאות קטנות.
הציוד הרפואי: אלונקות, תחבושות אישיות, תרמילי עזרה ראשונה, תרמילי טיפולים (משחות, נוזלים וכו') חולק לפלוגות לפי תקן קבוע, בהתאם למספר האנשים בפלוגה. מחסן הציוד הרפואי המרכזי שכן בקיבוץ אלונים, ובמלחמת העצמאות הועבר למחנה שרונה (הקרייה בתל-אביב כיום).
לשני פריטי הציוד הרפואי הבסיסיים בשדה הקרב - האלונקה המתקפלת ותרמיל הגב הרפואי - לא נמצא מענה הולם עד למלחמת העצמאות. כתחליף מאולץ לאלונקה, הקלה והנוחה לקיפול, הותקנו אלונקות משׂקים וממקלות. חלק מהציוד הרפואי של הפלמ"ח הושג מעודפי הצבא הבריטי, ומשם אומצו גם כללי האירגון היעיל של תרמילי החובש המחלקתי והחובש הפלוגתי. כתרמילי חובשים שימשו תרמילים שנועדו במקור לאחסנת מסיכות אב"כ.
אימוני הפלמ"ח והחי"ש שימשו זרז לחיבור תקנון הקובע את גבולות עומס המאמץ הגופני באימוני הגברים והנשים, במגמה למנוע הפרעות בתיפקוד ונזק גופני.
החובשים הראשונים בפלמ"ח נתקלו ביחס מזלזל, בין היתר בגלל היעדר פעילות צבאית שהמחישה את חיוניותם. רק בהדרגה צמחה בקרב לוחמים ומפקדים בכל הרמות המודעות לחשיבות השירות הרפואי כחלק מהמערך הצבאי הלוחם. עם ראשית המאבק נגד הבריטים, ובמלחמת העצמאות עוד ביתר שאת, הוכחה חיוניות פעולתם של החובשים, ואז התבססה ההכרה בערך תרומתם.
רבים מהחובשים היו נשים, וזה היה אחד התפקידים שבמסגרתו השתתפו נשים בקרבות מלחמת העצמאות.
בפברואר 1948 הוכפף 'השירות הרפואי' של הפלמ"ח למרות 'השירות הרפואי' ב'הגנה' (שבהמשך הפך לחיל הרפואה בצה"ל), בראשות הד"ר חיים שיבר (שיבא).