גיוס נוער שכונות - כינויים

הסתייגות וותיקי הפלמ"ח מקליטתם של מגוייסים מהשכונות בשנים 1944-1943, התבטאה באופן מיוחד בהצמדת כינויים שונים למצטרפים החדשים, ברוח מסורת ההווי הפלמ"חאי. הכינויים שיקפו את החשש של הוותיקים מפני הורדת הרמה מבחינה מקצועית ואידיאולוגית כתוצאה מהגיוס. ריבוי הכינויים ותוכנם הקונקרטי העידו על עוצמת התנגדות הוותיקים כמו גם על היחס של חלק ניכר מהם כלפי המגוייסים מהשכונות בחיי היום-יום.
הכינוי השגור ביותר היה "צנחנים" - שנועד להדגיש כי המדובר במגוייסים שהגיעו אחד אחד, כשהוצנחו על-פי הנחייה מגבוה והופיעו ללא הסכמת הוותיקים לבואם. בזיכרון הקולקטיבי של חברי החטיבה שרד בעיקר כינוי זה, שהותיר את חותמו גם בערבי ההווי של היחידות. כינויים אחרים היו:
1. "בודדים" - מאחר שלא השתייכו למסגרות מאורגנות, כגון תנועות הנוער או ההתיישבות העובדת.
2. "חיל ישע" - מקור השם במושג האנגלי “Salvation Army” (אירגון דתי בארצות אנגלו-סכסיות, המאוגד בסגנון צבאי ומגייס את אנשיו גם בקרב שכבות העוני והעזובה בערים הגדולות), וגם מכיוון שבאו כביכול להושיע את הפלמ"ח.
3. "חיטרונצ'יקים" - מחלקה בפלוגה ג' שכונתה כך על שם אחד ממדריכיה, נתנאל חיטרון.
4. "ילמ"ח" - (כלומר - ילדי מחץ) במתכונת שם החטיבה, וכדי להבליט את גילם הצעיר בהשוואה ליתר חברי הפלמ"ח.
5. "קילומטר" - משקל קילו, גובה מטר: עקב מראה גופם הצנום.
6. "סוציאלים" - בשל בואם משכונות עוני וכגינוי על מנהגיהם האנטי-סוציאליים.
7. "ברחש", "ארבה" - שמות קבוצות שנקלטו בקיבוצים גבעת-השלושה וגבעת-ברנר.
8. "דיפו" - ככינויו של מחנה הקלט בקיבוץ איילת-שחר.