גיוס נוער שכונות - הנקלטים
בני הנוער מהשכונות ששרדו את חבלי הקליטה, ונותרו בפלמ"ח, השתלבו במהלך הזמן ב'חטיבה', הפנימו את ערכיה ודרך חייה והיו לחלק בלתי נפרד ממנה. במלחמת העצמאות הם מילאו תפקיד מרכזי במחלקת 'המסתערבים', ביחידת 'חיות הנגב' ובשאר יחידות הפלמ"ח.
בני הנוער מהשכונות שהתגייסו לפלמ"ח בשנים 1944-1942 חוללו לזמן מה תמורה בנוף האנושי והחברתי של היחידה. חלקם היו נערים עובדים שלא השתייכו לתנועות החלוציות. מיעוט (קטן מאד אמנם) מביניהם היו נערי רחוב שנמצאו על סף הפשע. מקצתם הצטרפו כבודדים למחלקות הפלמ"ח, בעוד שמרביתם באו בקבוצות קטנות שהתלכדו יחדיו למסגרת של הכשרה.
בני הנוער נענו לקריאת הגיוס מסיבות שונות: ההחלטה להתגייס התקבלה לא פעם באופן ספונטני. היו שקיוו שההצטרפות לפלמ"ח תחלץ אותם מתחושת חוסר המוצא בה היו נתונים; אחרים הונעו מכוח יצר הנדידה והשאיפה לחוות התנסויות חדשות. רבים מביניהם ראו בגיוס סיכוי לשיפור מעמדם החברתי ומצבם הכלכלי, או שחרור מהמחוייבות למסגרת משפחתית הכובלת. ואולם ההחלטה להתגייס נבעה גם מתחושה של אהבת הארץ ונכונות לסכן את החיים למענה.
עם גיוסם נקלעו המגוייסים מהשכונות ומהפרברים למציאות הבלתי מוכרת והבלתי צפויה של מחנות עבודה, שלגבי חלקם עמדה בניגוד לציפיות הצבאיות המובטחות וגרמה לתיסכול ולאכזבה. בתנאים אלה נטשו רבים מ"הצנחנים" (כפי שכונו) את הפלמ"ח. היו שעזבו מרצונם והיו ששוחררו על פי החלטת מטה הפלמ"ח משום שלא הסתגלו לדפוסי המסגרת. בין הסיבות לפרישה היו קשיי ההסתגלות לעבודה חקלאית; קשיי הפלמ"ח לתמוך במשפחות (מגוייסי הפלמ"ח לא נהנו מהטבות דומות לאלה של מגוייסי הצבא הבריטי, ולעיתים הניעו טעמים כלכליים את המגוייסים לעבור לצבא הבריטי או לנוטרים); וגם ההבדלים המנטליים והניגודים החברתיים בין בני השכונות והפרברים לבין בוגרי הגימנסיות, חניכי תנועות הנוער החלוציות ובני ההתיישבות העובדת. מתח רב יצר המפגש של המגוייסים, שבאו לרוב מבתים מסורתיים ודתיים, עם השקפת העולם ודרכי ההתנהגות החילוניים.
בני הנוער מהשכונות ששרדו את חבלי הקליטה, ונותרו בפלמ"ח, השתלבו במהלך הזמן ב'חטיבה', הפנימו את ערכיה ודרך חייה והיו לחלק בלתי נפרד ממנה. במלחמת העצמאות הם מילאו תפקיד מרכזי במחלקת 'המסתערבים', ביחידת 'חיות הנגב' ובשאר יחידות הפלמ"ח.
בני הנוער נענו לקריאת הגיוס מסיבות שונות: ההחלטה להתגייס התקבלה לא פעם באופן ספונטני. היו שקיוו שההצטרפות לפלמ"ח תחלץ אותם מתחושת חוסר המוצא בה היו נתונים; אחרים הונעו מכוח יצר הנדידה והשאיפה לחוות התנסויות חדשות. רבים מביניהם ראו בגיוס סיכוי לשיפור מעמדם החברתי ומצבם הכלכלי, או שחרור מהמחוייבות למסגרת משפחתית הכובלת. ואולם ההחלטה להתגייס נבעה גם מתחושה של אהבת הארץ ונכונות לסכן את החיים למענה.
עם גיוסם נקלעו המגוייסים מהשכונות ומהפרברים למציאות הבלתי מוכרת והבלתי צפויה של מחנות עבודה, שלגבי חלקם עמדה בניגוד לציפיות הצבאיות המובטחות וגרמה לתיסכול ולאכזבה. בתנאים אלה נטשו רבים מ"הצנחנים" (כפי שכונו) את הפלמ"ח. היו שעזבו מרצונם והיו ששוחררו על פי החלטת מטה הפלמ"ח משום שלא הסתגלו לדפוסי המסגרת. בין הסיבות לפרישה היו קשיי ההסתגלות לעבודה חקלאית; קשיי הפלמ"ח לתמוך במשפחות (מגוייסי הפלמ"ח לא נהנו מהטבות דומות לאלה של מגוייסי הצבא הבריטי, ולעיתים הניעו טעמים כלכליים את המגוייסים לעבור לצבא הבריטי או לנוטרים); וגם ההבדלים המנטליים והניגודים החברתיים בין בני השכונות והפרברים לבין בוגרי הגימנסיות, חניכי תנועות הנוער החלוציות ובני ההתיישבות העובדת. מתח רב יצר המפגש של המגוייסים, שבאו לרוב מבתים מסורתיים ודתיים, עם השקפת העולם ודרכי ההתנהגות החילוניים.
בני הנוער מהשכונות ששרדו את חבלי הקליטה, ונותרו בפלמ"ח, השתלבו במהלך הזמן ב'חטיבה', הפנימו את ערכיה ודרך חייה והיו לחלק בלתי נפרד ממנה. במלחמת העצמאות הם מילאו תפקיד מרכזי במחלקת 'המסתערבים', ביחידת 'חיות הנגב' ובשאר יחידות הפלמ"ח.