החבלה באוניות הגירוש ב- 1946
מטה הפלמ"ח עיבד תוכנית התנגדות מקפת, שכללה פגיעה בבסיסי הצי הבריטי בארץ ובנמלים בים התיכון להכשלת המבצע הבריטי. מהתוכנית אושר רק חלק קטן, שהוגבל לפעולות התנגדות לגירוש, לאירגון המעפילים לתכלית זו, ולפגיעות ספורות בכלי שייט בריטיים שעסקו במישרין בפעולות הגירוש.
בתגובה לזרם המעפילים שנמשך למרות האמצעים החמורים שנקטו הבריטים, הוחל ב- 12 באוגוסט 1946 במבצע "איגלו", שמשמעו - שילוח המעפילים שנתפסו למחנות מעצר באי קפריסין. הבריטים הסתייעו לשם כך בשתי אוניות תובלה.ב- 11 -13 באוגוסט נתפסו בקרבת חופי ארץ-ישראל אוניות המעפילים "יגור", "הנרייטה סאלד", "כתריאל יפה" ו"כ"ג יורדי הסירה"; ובהן למעלה מ- 2,600 איש. כתגובה, התירה ההנהגה המדינית בראשות בן-גוריון ל'הגנה' לחדש את המאבק המזויין, אולם בהיקף מצומצם ותוך תחימתו לפעולות הצמודות להעפלה בלבד. בהתאם לכך, עיבד מטה הפלמ"ח תוכנית התנגדות מקפת, שכללה פגיעה בבסיסי הצי הבריטי בארץ ובנמלים בים התיכון להכשלת המבצע הבריטי. מהתוכנית אושר רק חלק קטן, שהוגבל לפעולות התנגדות לגירוש, לאירגון המעפילים לתכלית זו, ולפגיעות ספורות בכלי שייט בריטיים שעסקו במישרין בפעולות הגירוש.
את הפעולות ביצעו יחידת הפלי"ם ו'החוליה' הימית, שהשתייכו לגדוד הרביעי של הפלמ"ח. אנשי הפלי"ם, מוסווים כמעפילים, חיבלו באוניות מבפנים, ולוחמי 'החוליה' פגעו באוניות מבחוץ.
ימאי הפלמ"ח הונחו שלא לאפשר כל ניסיון של מלחים בריטים לעלות על סיפונה של אוניית המעפילים, ואף להתנגד לכך בפועל. למטרה זו אירגנו את המעפילים להתנגדות בכוח, תוך הסתייעות בעזרים כגון אבנים ומקלות, אך נאסר באיסור מוחלט שימוש בנשק חם. על מפקד אוניית המעפילים הוטל להוציא את אוניית הגירוש הבריטית מכלל פעולה, ולו לזמן מה, באמצעות חבלה. פעולות אלה נועדו לעכב את שילוח המעפילים ולהמחיש לעיני כל את הסירוב להשלים עם מעשה הגירוש. מפקדי ה'הגנה' והפלמ"ח היו ערים לכורח לנהוג בזהירות מרבית בעת החבלה באוניות הגירוש. לנגד עיניהם עמד הניסיון המר - התקלה החמורה שארעה ב- 25 בנובמבר 1940, באוניית הגירוש "פטריה" (חומר נפץ שהוחדר לאונייה בעזרת אנשי ה'הגנה', הופעל בידי המעפילים. האונייה טבעה במהירות עקב שימוש בכמות חומר נפץ שלא הותאמה למצבה הרעוע. כתוצאה מכך טבעו כ- 267 מעפילים). כדי שלא לסכן את חיי המעפילים, נקבע שאנשי הפלי"ם יפעילו את מטען חומר הנפץ וישתמשו בכמות מינימלית, שתגרום לעיכוב סימלי ביציאת אוניית הגירוש, אך לא תמנע לחלוטין את הפלגתה.
ב- 13 באוגוסט גורשו מעפילי האוניות "יגור" ו"הנרייטה סאלד". ביוזמתו של דוידקה נמרי, מראשי 'המוסד לעליה ב', הוברחו לאוניות המעפילים מבעוד מועד חומרי נפץ. אולם הבריטים הפרידו בין המעפילים לבין תיקיהם טרם העלאתם לאוניות הגירוש, וכתוצאה מכך נמנעה מהחבלנים הגישה אל חומר הנפץ. המעפילים גילו התנגדות פסיבית להעברתם לאוניות הגירוש. במקביל התנהלה הפגנה המונית בחיפה שאורגנה על-ידי מפקדת ה'הגנה' בעיר על-פי הוראת "ועדת X", תוך הפרת פקודות העוצר. שלושה יהודים נהרגו בפעולת הבריטים לפיזור ההפגנה. ב- 18 באוגוסט הצליחו אנשי הפלי"ם לחבל באוניית הגירוש "אמפייר הייווד", אשר עמדה להוביל לקפריסין את מעפילי "כתריאל יפה". מפקד "כ"ג יורדי הסירה", ישראל רותם, החליט שלא לבצע את החבלה ב"אמפייר רייוול" מחשש לחיי המעפילים. לאחר ימים אחדים, חובלה ב- 22 באוגוסט גם אוניית הגירוש הזו בידי לוחמי 'החוליה' הימית.
את הפעולות ביצעו יחידת הפלי"ם ו'החוליה' הימית, שהשתייכו לגדוד הרביעי של הפלמ"ח. אנשי הפלי"ם, מוסווים כמעפילים, חיבלו באוניות מבפנים, ולוחמי 'החוליה' פגעו באוניות מבחוץ.
ימאי הפלמ"ח הונחו שלא לאפשר כל ניסיון של מלחים בריטים לעלות על סיפונה של אוניית המעפילים, ואף להתנגד לכך בפועל. למטרה זו אירגנו את המעפילים להתנגדות בכוח, תוך הסתייעות בעזרים כגון אבנים ומקלות, אך נאסר באיסור מוחלט שימוש בנשק חם. על מפקד אוניית המעפילים הוטל להוציא את אוניית הגירוש הבריטית מכלל פעולה, ולו לזמן מה, באמצעות חבלה. פעולות אלה נועדו לעכב את שילוח המעפילים ולהמחיש לעיני כל את הסירוב להשלים עם מעשה הגירוש. מפקדי ה'הגנה' והפלמ"ח היו ערים לכורח לנהוג בזהירות מרבית בעת החבלה באוניות הגירוש. לנגד עיניהם עמד הניסיון המר - התקלה החמורה שארעה ב- 25 בנובמבר 1940, באוניית הגירוש "פטריה" (חומר נפץ שהוחדר לאונייה בעזרת אנשי ה'הגנה', הופעל בידי המעפילים. האונייה טבעה במהירות עקב שימוש בכמות חומר נפץ שלא הותאמה למצבה הרעוע. כתוצאה מכך טבעו כ- 267 מעפילים). כדי שלא לסכן את חיי המעפילים, נקבע שאנשי הפלי"ם יפעילו את מטען חומר הנפץ וישתמשו בכמות מינימלית, שתגרום לעיכוב סימלי ביציאת אוניית הגירוש, אך לא תמנע לחלוטין את הפלגתה.
ב- 13 באוגוסט גורשו מעפילי האוניות "יגור" ו"הנרייטה סאלד". ביוזמתו של דוידקה נמרי, מראשי 'המוסד לעליה ב', הוברחו לאוניות המעפילים מבעוד מועד חומרי נפץ. אולם הבריטים הפרידו בין המעפילים לבין תיקיהם טרם העלאתם לאוניות הגירוש, וכתוצאה מכך נמנעה מהחבלנים הגישה אל חומר הנפץ. המעפילים גילו התנגדות פסיבית להעברתם לאוניות הגירוש. במקביל התנהלה הפגנה המונית בחיפה שאורגנה על-ידי מפקדת ה'הגנה' בעיר על-פי הוראת "ועדת X", תוך הפרת פקודות העוצר. שלושה יהודים נהרגו בפעולת הבריטים לפיזור ההפגנה. ב- 18 באוגוסט הצליחו אנשי הפלי"ם לחבל באוניית הגירוש "אמפייר הייווד", אשר עמדה להוביל לקפריסין את מעפילי "כתריאל יפה". מפקד "כ"ג יורדי הסירה", ישראל רותם, החליט שלא לבצע את החבלה ב"אמפייר רייוול" מחשש לחיי המעפילים. לאחר ימים אחדים, חובלה ב- 22 באוגוסט גם אוניית הגירוש הזו בידי לוחמי 'החוליה' הימית.