הפעולות כנגד המבריחים

לאחר התקרית הופסק זמנית מעבר השיירות. באישור מיפקדת ה'הגנה' הורה מפקד הפלמ"ח, יגאל אלון, לפעול נגד המבריחים במטרה להענישם ולמנוע את הישנות תופעת דמי הסחיטה. כוח המשימה מנה כ- 25 איש בפיקוד משה נצר, מפקד פלוגה ג', וסגנו מוריס בן-דרור. הפעולה בוצעה בספטמבר 1945. כתכסיס למשיכת המבריחים הופצה ימים אחדים לפני המבצע ידיעה על בואה של שיירת המעפילים. כוח המשימה יצא ביום המתוכנן מכפר-גלעדי. שלושה מאנשי 'החוליה' היבשתית ששימשו כ"פתיון", נעמדו במקום הפגש הקבוע עם השיירות. יתר הכוח נחלק לשתי כיתות, ששכבו במארב בחצי גורן. כמצופה, הגיעו למקום ארבעה מבריחים ודרשו מאנשי 'החוליה' כסף, תוך איום בנשק. בהתאם לאות המוסכם, השתרעו אנשי 'החוליה' על הקרקע ומהמארב נפתחה אש לעבר המבריחים. הירי נועד לעורר בהלה ולא לפגוע, ולכן כוון מעל לראשי המבריחים. שניים מהם הצליחו להימלט מהמקום ושניים אחרים נתפסו. הם הוכו נמרצות, הופשטו והושארו בשולי הכביש. קול צרורות הירי נשמעו היטב בכל האזור וכוחות ביטחון שונים נעו למקום האירוע. כוח הפלמ"ח נסוג בשלום בדרך עוקפת חזרה לכפר-גלעדי.
הפעולה הותירה רושם עז על תושבי הסביבה וזכתה לפירסום שכלל תיאורים מפליגים בעיתונות הלבנונית. המסר נקלט היטב על-ידי המבריחים בגבול הצפון ותופעת סחיטת הכספים פסקה. שבועות אחדים לאחר מכן, יתכן שגם בהשפעת תקרית זו, החלו אנשי 'החוליה' לצאת לפעילותם חמושים בנשק, במטרה לשפר את תחושת הביטחון שלהם ואת יכולת התגובה במקרה הצורך.