פיקוד ומבנה
גוף זה היה אחראי לקביעת גודל 'החוליה' ואופן פריסתה בשטח, וכן להיקף הפעולה, מיקומה ושיטתה. גם גליל הצפון ב'הגנה' היה מעורב במתרחש מאחר ששימש כסמכות הביטחונית באזור.
'החוליה' היבשתית לא הייתה יחידה אורגנית, של אנשים בהרכב קבוע לאורך זמן. אנשים מכל פלוגות הפלמ"ח שירתו בה במשכי זמן שונים וחזרו ליחידותיהם המקוריות. רוב הזמן מנתה 'החוליה' 15-10 איש, בהם גם נשים. במהלך תקופת פעילותה של 'החוליה' שירתו במסגרתה כ- 60 פלמ"חאים.
המפקד הראשון של 'החוליה' היה דב צסיס, שהחל בתפקידו בשלהי 1943. מרדכי ('מוטוס') קפלנסקי קיבל את הפיקוד באפריל 1944. רחביה ברמן החליפו, ובנובמבר 1945, לאחר תקופה קצרה בה שימש אשר (אושרק'ה) גלעד כממלא-מקום, התמנה שלום חבלין כמפקד האחרון של 'החוליה' ושימש בתפקידו עד מרס-אפריל 1946. אז הועברה האחריות לקבלת העולים הבאים מגבול הצפון לפלוגה ט', בפיקודו של עודד מסר.
הפלמ"חניקים שהצטרפו ל'חוליה' היו לרוב מהמובחרים שבלוחמים. יחד עם זאת, מן ההכרח היה להכינם כהלכה לתפקיד, ולערוך להם סיורי יום ולילה כדי שיכירו היטב את השטח. לשם כך בוצעו לעיתים סיורי הדרכה של "ותיק" ו"טירון". הלוחמים שירתו בדרך-כלל ביחידה חודשים אחדים עד חצי שנה, ומעטים נותרו בה למשך זמן ארוך יותר. העייפות המעיקה, כתוצאה מלילות ממושכים ללא שינה סדירה, הכריעה את חלקם, ואחרים פרשו משום שהגיע תורם להצטרף לקורסים שונים במסגרת הכשרתם הצבאית בפלמ"ח.
'החוליה' הייתה חלק מפלוגה ז', פלוגת המטה של הפלמ"ח. בתחילה הייתה הזיקה הפיקודית רופפת, מאחר שמטה הפלוגה שכן בעמק יזרעאל, מרחק רב מתחום פעילותה היום-יומית של 'החוליה', אך במרוצת הזמן חוזק הקשר, בעקבות שירותם של לוחמים מפלוגה ז' ביחידה ומעורבותם של אנשי 'המחלקה הערבית' (שהשתייכו לפלוגה ז') בפעילות שנעשתה משני צידי הגבול לצורך הבאת העולים. אף על פי שהאחריות הפיקודית על 'החוליה' הייתה של מטה הפלמ"ח, הרי שהאחריות המבצעית לפעולותיה הייתה מסורה ל'מוסד לעלי'ה ב''. גוף זה היה אחראי לקביעת גודל 'החוליה' ואופן פריסתה בשטח, וכן להיקף הפעולה, מיקומה ושיטתה. גם גליל הצפון ב'הגנה' היה מעורב במתרחש מאחר ששימש כסמכות הביטחונית באזור. מעורבותו התבטאה במסירת מידע מודיעיני על נוכחות כוחות הביטחון הבריטים בשטח, בהקצאת נוטרים לאבטחת תנועת העולים מצפון הארץ למרכזה, ובעת תקריות ומעצרים של עולים ופלמ"חאים.
המפקד הראשון של 'החוליה' היה דב צסיס, שהחל בתפקידו בשלהי 1943. מרדכי ('מוטוס') קפלנסקי קיבל את הפיקוד באפריל 1944. רחביה ברמן החליפו, ובנובמבר 1945, לאחר תקופה קצרה בה שימש אשר (אושרק'ה) גלעד כממלא-מקום, התמנה שלום חבלין כמפקד האחרון של 'החוליה' ושימש בתפקידו עד מרס-אפריל 1946. אז הועברה האחריות לקבלת העולים הבאים מגבול הצפון לפלוגה ט', בפיקודו של עודד מסר.
הפלמ"חניקים שהצטרפו ל'חוליה' היו לרוב מהמובחרים שבלוחמים. יחד עם זאת, מן ההכרח היה להכינם כהלכה לתפקיד, ולערוך להם סיורי יום ולילה כדי שיכירו היטב את השטח. לשם כך בוצעו לעיתים סיורי הדרכה של "ותיק" ו"טירון". הלוחמים שירתו בדרך-כלל ביחידה חודשים אחדים עד חצי שנה, ומעטים נותרו בה למשך זמן ארוך יותר. העייפות המעיקה, כתוצאה מלילות ממושכים ללא שינה סדירה, הכריעה את חלקם, ואחרים פרשו משום שהגיע תורם להצטרף לקורסים שונים במסגרת הכשרתם הצבאית בפלמ"ח.
'החוליה' הייתה חלק מפלוגה ז', פלוגת המטה של הפלמ"ח. בתחילה הייתה הזיקה הפיקודית רופפת, מאחר שמטה הפלוגה שכן בעמק יזרעאל, מרחק רב מתחום פעילותה היום-יומית של 'החוליה', אך במרוצת הזמן חוזק הקשר, בעקבות שירותם של לוחמים מפלוגה ז' ביחידה ומעורבותם של אנשי 'המחלקה הערבית' (שהשתייכו לפלוגה ז') בפעילות שנעשתה משני צידי הגבול לצורך הבאת העולים. אף על פי שהאחריות הפיקודית על 'החוליה' הייתה של מטה הפלמ"ח, הרי שהאחריות המבצעית לפעולותיה הייתה מסורה ל'מוסד לעלי'ה ב''. גוף זה היה אחראי לקביעת גודל 'החוליה' ואופן פריסתה בשטח, וכן להיקף הפעולה, מיקומה ושיטתה. גם גליל הצפון ב'הגנה' היה מעורב במתרחש מאחר ששימש כסמכות הביטחונית באזור. מעורבותו התבטאה במסירת מידע מודיעיני על נוכחות כוחות הביטחון הבריטים בשטח, בהקצאת נוטרים לאבטחת תנועת העולים מצפון הארץ למרכזה, ובעת תקריות ומעצרים של עולים ופלמ"חאים.