ה'חוליה' היבשתית - שיטת הפעולה
קיבוץ כפר-גלעדי, הממוקם בקרבה מיידית לגבול הצפון, שימש כנקודת היציאה העיקרית לפעילות של אנשי 'החוליה' והיווה מקום כינוס לרבות משיירות המעפילים שחדרו לתחומי ארץ-ישראל.
חברי חולית הצפון - ההעפלה היבשתית
מאות שיירות העולים, שהגיעו ליישובים היהודים השוכנים בגבולה הצפוני של הארץ, היו שונות בגודלן ובהרכבן, והגיעו בשעות שונות ובדרכים שונות. משום כך, לא הייתה מתכונת אחידה וקבועה שבה התנהלה קבלת העולים וקליטתם, אולם ניתן להבחין במאפיינים דומים בחלק ניכר מהשיירות.
המידע על בואה של שיירת עולים לגבול הצפון נמסר לאנשי 'החוליה' מ'המוסד לעלייה ב''. השיירה הגיעה לרוב בנסיעה ברכב למקום שנקבע מראש, ושם קיבלוה שניים או שלושה מאנשי 'החוליה'. הפלמ"חאים נערכו כך שאחד צעד בראש, כחלוץ ומנווט, השני הלך במאסף, ואם היה איש שלישי, הוא עזר באירגון העולים בתוך השיירה. לעתים נילווה לשיירה גם נציג 'המוסד לעלייה ב'', שהיה אחראי לאירגונה במקום היציאה וסייע במעבר הגבול. בפעמים אחרות הם נזקקו לסיועם של מבריחים ערבים שביצעו את מלאכתם תמורת תשלום כספי מתאים. במקרים אחדים המתינו אנשי 'החוליה' עד בוש בנקודת המפגש המוסכמת, אך עקב תקלות שונות שאירעו בתהליך אירגונה של השיירה, היא לא הגיעה.
לעתים צעדו העולים קילומטרים אחדים בדרך לא דרך ובמזג אוויר סוער עד לנקודת יישוב יהודית. לא תמיד הם היו ערוכים לתנאים הקשים: היו שסירבו להיפרד ממקצת מיטלטליהם שנותרו עימם לאחר המסע המייגע מארצות מוצאם, רבים נשאו עימם תינוקות וילדים קטנים; נעליהם לא התאימו לתוואי הקרקע המכבידים. הפלמ"חאים נדרשו במצבים אלה לגלות אורך רוח ויחס אנושי חם, יחד עם ידע מקצועי ומיומנות שאיפשרו את הברחתה של השיירה בטרם עלות השחר אל תחומי ארץ-ישראל. קושי מיוחד התעורר עם שיירות שהגיעו בנתיב קונייטרה-דרדרה, מאחר שהיה עליהן לחצות בסירות את ימת החולה ומשם הן הוסעו בעגלות רתומות לטרקטורים לאיילת-השחר בסיוע אנשי קיבוץ חולתה.
קיבוץ כפר-גלעדי, הממוקם בקרבה מיידית לגבול הצפון, שימש כנקודת היציאה העיקרית לפעילות של אנשי 'החוליה' והיווה מקום כינוס לרבות משיירות המעפילים שחדרו לתחומי ארץ-ישראל. לאחר שעות אחדות הועברו העולים לקיבוץ איילת-השחר. לשם כך הסתייעו אנשי 'החוליה' בתחבורה הקיימת: האוטובוסים של 'שירות החולה'. נהגי 'שירות החולה' הכירו היטב את אנשי 'החוליה' ואת אופי פעילותם. האוטובוסים שלהם, שיצאו באורח סדיר ממשקי הצפון השכם בבוקר, נוצלו להעברת העולים שהגיעו בלילה לאיילת-השחר בשיירות. במידת הצורך הופעלו גם אוטובוסים בשעות חריגות.
לאחר השלמת ההתארגנות באיילת-השחר, הובילה חברת "אגד" את המעפילים, לפי תיאום מראש שערכו אנשי 'החוליה', מראש-פינה, צפת וטבריה למשקי היעד באזור חיפה: יגור, אלונים, שער-העמקים ועין-המפרץ. לא פעם לוו האוטובוסים במוניות או בטנדר אבטחה שנועדו להתריע מפני היתקלות בכוחות הביטחון הבריטים, ובעת הצורך היו מופקדים על בחירת כבישים חלופיים לתנועת השיירה. קבוצות קטנות של עולים (עד עשרה אנשים) הובלו במוניות מראש-פינה. אחריותם של אנשי 'החוליה' לעולים הסתיימה עם ההגעה למשקי היעד. לאחר מכן, הם באו למיפקדת 'המוסד לעלייה ב' ששכנה בקומה השניה של בית 'סולל בונה' בחיפה, דיווחו על השלמת המשימה ושבו לאיילת-השחר.
המידע על בואה של שיירת עולים לגבול הצפון נמסר לאנשי 'החוליה' מ'המוסד לעלייה ב''. השיירה הגיעה לרוב בנסיעה ברכב למקום שנקבע מראש, ושם קיבלוה שניים או שלושה מאנשי 'החוליה'. הפלמ"חאים נערכו כך שאחד צעד בראש, כחלוץ ומנווט, השני הלך במאסף, ואם היה איש שלישי, הוא עזר באירגון העולים בתוך השיירה. לעתים נילווה לשיירה גם נציג 'המוסד לעלייה ב'', שהיה אחראי לאירגונה במקום היציאה וסייע במעבר הגבול. בפעמים אחרות הם נזקקו לסיועם של מבריחים ערבים שביצעו את מלאכתם תמורת תשלום כספי מתאים. במקרים אחדים המתינו אנשי 'החוליה' עד בוש בנקודת המפגש המוסכמת, אך עקב תקלות שונות שאירעו בתהליך אירגונה של השיירה, היא לא הגיעה.
לעתים צעדו העולים קילומטרים אחדים בדרך לא דרך ובמזג אוויר סוער עד לנקודת יישוב יהודית. לא תמיד הם היו ערוכים לתנאים הקשים: היו שסירבו להיפרד ממקצת מיטלטליהם שנותרו עימם לאחר המסע המייגע מארצות מוצאם, רבים נשאו עימם תינוקות וילדים קטנים; נעליהם לא התאימו לתוואי הקרקע המכבידים. הפלמ"חאים נדרשו במצבים אלה לגלות אורך רוח ויחס אנושי חם, יחד עם ידע מקצועי ומיומנות שאיפשרו את הברחתה של השיירה בטרם עלות השחר אל תחומי ארץ-ישראל. קושי מיוחד התעורר עם שיירות שהגיעו בנתיב קונייטרה-דרדרה, מאחר שהיה עליהן לחצות בסירות את ימת החולה ומשם הן הוסעו בעגלות רתומות לטרקטורים לאיילת-השחר בסיוע אנשי קיבוץ חולתה.
קיבוץ כפר-גלעדי, הממוקם בקרבה מיידית לגבול הצפון, שימש כנקודת היציאה העיקרית לפעילות של אנשי 'החוליה' והיווה מקום כינוס לרבות משיירות המעפילים שחדרו לתחומי ארץ-ישראל. לאחר שעות אחדות הועברו העולים לקיבוץ איילת-השחר. לשם כך הסתייעו אנשי 'החוליה' בתחבורה הקיימת: האוטובוסים של 'שירות החולה'. נהגי 'שירות החולה' הכירו היטב את אנשי 'החוליה' ואת אופי פעילותם. האוטובוסים שלהם, שיצאו באורח סדיר ממשקי הצפון השכם בבוקר, נוצלו להעברת העולים שהגיעו בלילה לאיילת-השחר בשיירות. במידת הצורך הופעלו גם אוטובוסים בשעות חריגות.
לאחר השלמת ההתארגנות באיילת-השחר, הובילה חברת "אגד" את המעפילים, לפי תיאום מראש שערכו אנשי 'החוליה', מראש-פינה, צפת וטבריה למשקי היעד באזור חיפה: יגור, אלונים, שער-העמקים ועין-המפרץ. לא פעם לוו האוטובוסים במוניות או בטנדר אבטחה שנועדו להתריע מפני היתקלות בכוחות הביטחון הבריטים, ובעת הצורך היו מופקדים על בחירת כבישים חלופיים לתנועת השיירה. קבוצות קטנות של עולים (עד עשרה אנשים) הובלו במוניות מראש-פינה. אחריותם של אנשי 'החוליה' לעולים הסתיימה עם ההגעה למשקי היעד. לאחר מכן, הם באו למיפקדת 'המוסד לעלייה ב' ששכנה בקומה השניה של בית 'סולל בונה' בחיפה, דיווחו על השלמת המשימה ושבו לאיילת-השחר.