פעולות עונשין נגד ערבים

כל הפעולות שביצע הפלמ"ח בשנים 1947-1942 נגד ערבים נעשו כתגובה ישירה לפגיעה של ערבים - יחידים וכנופיות - ביישוב היהודי. לפעולות הספורות שבוצעו בתקופה הנדונה היו שתי מטרות עיקריות: הענשה והרתעה. הותקפו ערבים שבית-הדין של ה'הגנה' מצא אותם אשמים וגזר עליהם עונש בגין מעשיהם. לעיתים הוצא העונש לפועל בסמיכות למועד האירוע, ולעיתים זמן רב לאחר ביצוע הפשע, כאשר היה ביטחון מרבי כי לא חלה טעות בזיהוי, והאשם הוא שיבוא על עונשו. פעולות העונשין נועדו להוכיח באורח מופגן וגלוי שה'הגנה' עומדת על המשמר, מתוך כוונה ליצור הרתעה מפני הישנות ההתנכלויות לאנשי היישוב ולרכושו, ולהעביר מסר חריף לערבים כי ביטחונם האישי וכבודם של היהודים אינם הפקר.
פעולות העונשין שביצע הפלמ"ח התרחש נדונו ואושרו במסגרת ההיררכיה הפיקודית הקיימת - בדרג המדיני ובדרג הצבאי. אין מידע ברור באשר לאופן המעורבות של הדרג המדיני-אזרחי. ידוע כי עד 1947 היה שאול אביגור הגורם המוסמך מטעם הדרג המדיני לאשר פעולות חשאיות יוצאות דופן. סביר להניח שקיבל את הכרעותיו לאחר דיון עם ראשי ה'הגנה': אליהו גולומב, משה סנה וישראל גלילי. בכל מקרה ברור שההענשה נדונה תחילה בדרגים הבכירים ביותר ב'הגנה'. לפחות חלק מהפעולות נעשו תוך התייעצות ובגיבוי המומחים לענייני ערבים במחלקה המדינית של הסוכנות היהודית.
פעולות ענישה הכרוכות בשפיכות דמים היו נדירות ב'הגנה'. אישורן חייב הצגת ראיות מהימנות וחד-משמעיות למעורבותו של הנאשם, בחינת דרכים חלופיות לטיפול בנושא וליבון אופי הפעולה והיקפה במגמה מוצהרת שלא יפגעו חפים מפשע, ותמנע פתיחת שרשרת של נקמת דם.
ניתן להבחין בין שתי תקופות בביצוע הפעולות. הפעולות שבוצעו בשנים 1946-1942: חיסול המתנקש בחיי אלכסנדר זייד; סירוס ערבי בבית-שאן; פגיעה במפריעים לסיורי הפלמ"ח ולמטיילים יהודיים באזור מצדה ובמתנכלים להעפלה היבשתית מגבול הצפון - התאפיינו כולן בהפעלת כוח מצומצם. בפעולות שנערכו בשנת 1947 הופעל כוח בעל עוצמת אש רבה יחסית: הותקפו מאהל בערב אל-סווארקה, בית קפה בכפר פג'ה, מבנה בפרדס אבו-לבן ומאהל בפרדס בקירבת ראש -העין.