המבצעים ההתקפיים לכיבוש הנגב כולו - 15.10.1948 עד 10.3.1949

במחצית אוקטובר 1948, במבצע "יואב", השתתפו חטיבות גבעתי, עודד, חטיבה משוריינת 8 ושתי חטיבות הפלמ"ח - הנגב ויפתח. מטרת המבצע הייתה לכבוש את כל רצועת הניתוק על מנת לחסל את המצור על הנגב. בפועל המצור אמנם הוסר, אך רק חלק מרצועת הניתוק נכבש. החלק האחר הוכל בכיס פלוג'ה.
במפקדת החזית הוחלט לנצל את ההצלחה לכיבוש באר שבע. המשימה הוטלה ובוצעה ב-21/10/48 על ידי חטיבת הנגב.
בנובמבר 1948, במסגרת "מבצע לוט" תפסה חטיבת הנגב את כורנוב ואת עין-חוסוב (חצבה), ושחררה את סדום ממצור.
בדצמבר 1948 במסגרת מבצע "אסף" הוטל על חטיבות גולני וחטיבה משוריינת 8 לכבוש שטח ממערב לנחל הבשור. בשלושה ימי קרבות (5-8 דצמבר) נגד חטיבת חי"ר מצרי וגדוד טנקים קלים מסוג "לוקסט", נכבש שטח עד קו תל ג'מה-חרבת מעין-דנגור (נירים).
בסוף דצמבר 1948 ובתחילת ינואר 1949, השתתפו חטיבה משוריינת 8 וחטיבות הפלמ"ח- הנגב והראל - במבצע "חורב". במבצע הזה נכבש מרחב הנגב שמדרום לבאר שבע עד ניצנה. במסגרת המבצע חדרו החטיבות לסיני במטרה לכבוש את רצועת עזה מאחור. אולם בלחצים של ארה"ב ואנגליה הורה בן גוריון לצהל לסגת מסיני.
בתום המבצע נותר צבא מצרי בכיס פלוגה וברצועת עזה בלבד. מצרים החליטה לסיים את לחימתה וחתמה על הסכם שביתת נשק עם ישראל. בנגב הדרומי נותר גדוד ירדני שהחזיק בערבה וסייר מפעם לפעם בהר הנגב.
במרץ 1949 במסגרת מבצע "עובדה", הוטל על חטיבת גולני וחטיבת הנגב, לכבוש את הערבה ואת הר הנגב הדרומי ולהגיע עד אום-רשרש שבמפרץ הים האדום.
בשל חשש מהתערבות בריטית שהיה לה הסכם הגנה הדדית עם ממלכת עבר-הירדן, הוטלו מגבלות פתיחה באש. חטיבת גולני תימרנה וכבשה את הערבה; חטיבת הנגב התקדמה בדרך לא דרך בהר-הנגב, הקימה מסלול תעופה בחמאדות מישוריות, נעזרה בחיל האוויר להורדת כוח לוחם ואספקה. פלוגה מהחטיבה הגיעה לאום-רשרש והניפה את דגל ישראל. היה זה המבצע האחרון במלחמת העצמאות. לאחריו גם ממלכת עבר הירדן חתמה על הסכם שביתת נשק עם ישראל.