מגיוס למשק לגיוס לנשק -הפתרונות
כאשר הגמיש מטה הפלמ"ח את עמדותיו והכיר בצרכים התנועתיים של ההכשרה, נסללה הדרך לגיבוש 'הסכם ההכשרות' שנחתם בקיץ 1944.
הפתרון הראשון היה גיוס אחוז מסויים וקבוע מחברי ההכשרה (מיכסה) לאחת ממסגרות הגיוס (צבא, נוטרות ופלמ"ח), כך שהפגיעה במסגרת ההכשרה תהיה מינימלית ונשלטת. הגיוס למסגרות אלו נעשה בצורה אינדיבידואלית. רבים מאלה שהתגייסו במסגרת המיכסות לא חזרו למסגרת ההכשרה, בתום שירותם המבצעי.
ראשי תנועות-הנוער החלוציות, בייחוד ב'נוער-העובד' וב'מחנות-העולים' דירבנו את בוגריהן, שהתגייסו במסגרת המיכסות, להתגייס לפלמ"ח - ששילב מסגרת עבודה חקלאית ואימונים צבאיים.
בשלב זה, נעשו ניסיונות ראשונים לגייס קבוצות הכשרה שלמות לפלמ"ח (בטרם 'הסכם ההכשרות', בין דצמבר 1942 לאוקטובר 1943, התגייסו שבע הכשרות לפלמ"ח). הנהגת 'הסדר העבודה והאימונים' (מיקום מחלקות הפלמ"ח בקיבוצים, ושילוב בין אימונים צבאיים לעבודה חקלאית) וקביעת תקופת גיוס של שנתיים, יצרו מסגרת נוחה יחסית לגרעיני התנועות.
הפתרונות לא היו מושלמים, ונתגלו קשיים שונים. בהיעדר הסכם מחייב התבקש מטה הפלמ"ח להיענות לצרכיהן החברתיים והתנועתיים המיוחדים של ההכשרות (גיוס בלתי כשירים, קביעת המשק להכשרה, מסגרת לפעילות התנועה ועוד). במקרים אחדים נפגע הקשר עם התנועה, נתגלעו חיכוכים פנימיים, ושלוש מתוך חמש ההכשרות הראשונות שהתגייסו לפלמ"ח, בסוף שנת 1942 ובתחילת שנת 1943, התפוררו.
אולם הקשיים לא הרתיעו את הצדדים המעורבים בגיוס בוגרי תנועות-הנוער וההכשרות, וביניהם מטה הפלמ"ח. מבין התנועות הקיבוציות, היה 'הקיבוץ-המאוחד', הקשור לשתי תנועות-הנוער - 'המחנות-העולים' ו'הנוער-העובד' - הגורם המוביל והיוזם בפעולה למיסוד גיוס ההכשרות. כאשר הגמיש מטה הפלמ"ח את עמדותיו והכיר בצרכים התנועתיים של ההכשרה, נסללה הדרך לגיבוש 'הסכם ההכשרות' שנחתם בקיץ 1944.
ראשי תנועות-הנוער החלוציות, בייחוד ב'נוער-העובד' וב'מחנות-העולים' דירבנו את בוגריהן, שהתגייסו במסגרת המיכסות, להתגייס לפלמ"ח - ששילב מסגרת עבודה חקלאית ואימונים צבאיים.
בשלב זה, נעשו ניסיונות ראשונים לגייס קבוצות הכשרה שלמות לפלמ"ח (בטרם 'הסכם ההכשרות', בין דצמבר 1942 לאוקטובר 1943, התגייסו שבע הכשרות לפלמ"ח). הנהגת 'הסדר העבודה והאימונים' (מיקום מחלקות הפלמ"ח בקיבוצים, ושילוב בין אימונים צבאיים לעבודה חקלאית) וקביעת תקופת גיוס של שנתיים, יצרו מסגרת נוחה יחסית לגרעיני התנועות.
הפתרונות לא היו מושלמים, ונתגלו קשיים שונים. בהיעדר הסכם מחייב התבקש מטה הפלמ"ח להיענות לצרכיהן החברתיים והתנועתיים המיוחדים של ההכשרות (גיוס בלתי כשירים, קביעת המשק להכשרה, מסגרת לפעילות התנועה ועוד). במקרים אחדים נפגע הקשר עם התנועה, נתגלעו חיכוכים פנימיים, ושלוש מתוך חמש ההכשרות הראשונות שהתגייסו לפלמ"ח, בסוף שנת 1942 ובתחילת שנת 1943, התפוררו.
אולם הקשיים לא הרתיעו את הצדדים המעורבים בגיוס בוגרי תנועות-הנוער וההכשרות, וביניהם מטה הפלמ"ח. מבין התנועות הקיבוציות, היה 'הקיבוץ-המאוחד', הקשור לשתי תנועות-הנוער - 'המחנות-העולים' ו'הנוער-העובד' - הגורם המוביל והיוזם בפעולה למיסוד גיוס ההכשרות. כאשר הגמיש מטה הפלמ"ח את עמדותיו והכיר בצרכים התנועתיים של ההכשרה, נסללה הדרך לגיבוש 'הסכם ההכשרות' שנחתם בקיץ 1944.