דלג לתפריט הראשי (מקש קיצור n) דלג לתוכן הדף (מקש קיצור s) דלג לתחתית הדף (מקש קיצור 2)

מקורות הגיוס עם הסכם ההכשרות

‘הסכם ההכשרות’ שנחתם בסוף קיץ 1944, בין התנועות הקיבוציות, תנועות-הנוער החלוציות ומטה הפלמ"ח, הבטיח מקור גיוס גדול וקבוע לפלמ"ח.
‘הסכם ההכשרות’ שנחתם בסוף קיץ 1944, בין התנועות הקיבוציות, תנועות-הנוער החלוציות ומטה הפלמ"ח, הבטיח מקור גיוס גדול וקבוע לפלמ"ח.
תנועות-הנוער שלקחו חלק בהסכם זה היו ‘הנוער-העובד’ ו’המחנות-העולים’. ‘השומר-הצעיר’, ‘הצופים’, ‘התנועה-המאוחדת’ ותנועת 'המכבי הצעיר', הצטרפו להסכם בהדרגה.
גרעיני תנועות אלה התגייסו לפלמ"ח באופן מאורגן, כל גרעין כיחידה אחת. הגרעינים כללו מספר רב של בנות (40% בממוצע), ושיעור קטן של בנים בלתי כשירים לפעילות צבאית, מבחינה גופנית. חניכי תנועות-הנוער הגיעו בדרך כלל מהיישובים העירוניים.
קשת המתגייסים הייתה מגוונת: בחלק לא גדול מגרעיני ‘הנוער-העובד’ היו צעירים בני משפחות בעלות הכנסה נמוכה, שחסרו השכלה תיכונית מלאה. רוב הבוגרים של תנועות-הנוער החלוציות הגיעו מרקע כלכלי מבוסס ורמת השכלה תיכונית. המשותף לכולם היה חינוכם במסגרת אידיאולוגית-חלוצית שהכינה את בוגריה להגשמה בהתיישבות העובדת, ונטלה על עצמה את חובת ההתגייסות לפלמ”ח.
בעקבות תנועות-הנוער החלוציות העירוניות, הלכו גם חברות הנוער העולה, שהתחנכו בקיבוצים ובמוסדות חינוך של ‘עליית-הנוער’ והתגייסו לפלמ”ח. במקביל, המשיכו גם רוב בני המשקים הבוגרים (שהשתייכו גם הם ל’הנוער-העובד’), למלא את חובתם הצבאית במסגרת הפלמ”ח.