סמכויות המפקד

סמכותו הצבאית של המפקד נגזרה במידה רבה מאופיו ומכושרו להקרין מנהיגות כלפי פיקודיו ללא מערכת סמלים חיצוניים כנהוג בצבאות העולם. מדים, סימני דרגה, הצדעות ואותות לא היו נהוגים בו וכן גם ה"דיסטאנס" (יחס הכבוד והיראה מפני בעל דרגה גבוהה יותר) בין המפקד לבין פקודיו. מערכת היחסים בין מפקדים לפקודים התאפיינה בצביונה "האזרחי". סמכות המפקדים נשענה בראש ובראשונה על יוקרתם האישית, והם נזקקו רק לעתים רחוקות לאמצעי ענישה הנהוגים במסגרת המשמעת הפורמלית. בפלמ"ח סברו שמרחק מלאכותי ומופרז בין המפקד לחייליו אינו מהווה טריז כנגד ביקורת החיילים ואינו יכל להסתיר פגמים. המפקד היה חשוף לעיני הכפופים לו, כמעט שעות בכל היממה. היה עליו לתת דוגמא אישית בהתנהגותו בענייני שיגרה, אף בנושאים שלא היו קשורים ישירות לפעילות צבאית, כגון בשעות העבודה במשק ובשעות המנוחה. מעצבי תוכנית האימון היו מודעים לקושי לאתר מפקדים שהצטיינו מלכתחילה בתכונות ובכישרונות מולדים של מפקדים אידיאליים, ולכן השתדלו להטמיע באמצעים חינוכיים את ההבנה כי יחסיו החברתיים והמקצועיים של המפקד עם פקודיו ועוצמתו הפיקודית תלויים בהכרה הפנימית של הלוחמים במנהיגותו.
בפלמ"ח גרסו כי המפקד אינו זקוק ואינו זכאי לזכויות יתר על פני הכפופים לו. התפקיד מחייבו רק ליתר אחריות, וצרכיו האישיים יסופקו רק לאחר שיסופקו צרכיו של אחרון פיקודיו. הזכויות שהוענקו למפקד לא נועדו לספק הנאות והטבות הנובעות מדרגתו או מעצם תפקידו, אלא לסייע בידו לבצע את הנדרש ממנו. זכויותיו בענייני חופשה או השתלמויות מקצועיות אמורות היו להקל עליו במישור האישי ולאפשר לו הזדמנויות להתפרק מהמתיחות המלווה את עבודתו. מפקד מדרגת מפקד מחלקה ומעלה היה פטור מעבודה, על-מנת שיוכל להקדיש את כל זמנו לצרכי המחלקה.