הפשרה שהתקבלה ושחרור העצורים ברפיח
ב-15 ביולי 1946 הכריזו 1,642 העצורים שנותרו ברפיח על שביתת רעב, במחאה על התמשכות מאסרם. השביתה נמשכה כ- 60 שעות, וזרזה כנראה את החלטת השחרור.
בשלב הראשון הסכימו הבריטים לשחרר ממעצר את כל הנערים מתחת לגיל 16. רבים מעצורי הפלמ"ח, שהשתייכו להכשרות הצעירות, הצליחו לחמוק ממאסר בזכות מראה פניהם הצעיר.
במסגרת הפשרה שהתקבלה הוסכם שה'מוכתרים' לא יהיו מעורבים בזיהוי שמות העצורים וכל עצור יזדהה בשמו. מרבית עצורי הפלמ"ח שוחררו הודות לשימוש בשמות בדויים ובתעודות מזוייפות שהיו ברשותם. רק המעטים שנעצרו בבתי מגוריהם בערים תחת שמותיהם וכתובותיהם האמיתיות, נשארו במעצר. העצורים שוחררו בהדרגה ממעצרם, ובמהלך חודש נובמבר 1946 יצאו האחרונים לחופשי.
במסגרת הפשרה שהתקבלה הוסכם שה'מוכתרים' לא יהיו מעורבים בזיהוי שמות העצורים וכל עצור יזדהה בשמו. מרבית עצורי הפלמ"ח שוחררו הודות לשימוש בשמות בדויים ובתעודות מזוייפות שהיו ברשותם. רק המעטים שנעצרו בבתי מגוריהם בערים תחת שמותיהם וכתובותיהם האמיתיות, נשארו במעצר. העצורים שוחררו בהדרגה ממעצרם, ובמהלך חודש נובמבר 1946 יצאו האחרונים לחופשי.