הערכות הבריטים בעת ההכנות למבצע אגאתה
מתוך היכרותם את ה'הגנה', העריכו מפקדי הצבא שהפלמ"ח הינו הגורם המרכזי בפעולות 'תנועת המרי', והוא המוביל את המאבק לעירעור שלטון המנדט בארץ.
היוזמה לפעול בראש ובראשונה כנגד ה'הגנה' והפלמ"ח, כדי להפסיק את ההתקפות הצבאיות של היישוב היהודי, מקורה בפיקוד הצבא הבריטי. מתוך היכרותם את ה'הגנה', העריכו מפקדי הצבא שהפלמ"ח הינו הגורם המרכזי בפעולות 'תנועת המרי', והוא המוביל את המאבק לעירעור שלטון המנדט בארץ. מפקדי הצבא הבריטי בארץ-ישראל וראשי שלטונות המנדט העבירו מדצמבר 1945 תביעות חוזרות ונשנות לממשלה הבריטית לאשר צעדי ענישה חמורים נגד 'תנועת המרי', במגמה לשבור את הכוח היהודי העצמאי.
"תוכנית ברודסייד" ("מטח מלוא הצד"), ששימשה כבסיס לפעולה הבריטית ב"שבת השחורה", ב- 29 ביוני 1946, נותנת מושג ברור על כוונותיו של הדרג הצבאי הבריטי. בתוכנית אשר נפלה לידי הש"י (שירות הידיעות של ה'הגנה') באמצעות קצין בריטי, תוארו בהרחבה יכולתה הצבאית של ה'הגנה', מיקום בסיסי הפלמ"ח ומחסני הנשק בהתיישבות העובדת, זהותם ומקומות מגוריהם של מפקדי ה'הגנה' והפלמ"ח וראשי היישוב האחראים למתן פקודות ל'תנועת המרי'. מועד הגשמת התוכנית נדחה על-ידי הבריטים משיקולים מדיניים. הצלחת "ליל הגשרים" גרמה לדרג המדיני להסכים לדרישות הצבא (ומהיבט זה יש לומר, שהמבצע גרם להקצנת ההתנגדות הבריטית ולא למיתונה). ערב המבצע, שכונה "מבצע אגאתה", קבע הגנרל אוולין בארקר, מפקד הצבא הבריטי בארץ, כי רוב הפעולות (של 'תנועת המרי') נעשו על-ידי הפלמ"ח - וזה האוייב האמיתי; אולם הפלמ"ח מקבל את ההוראות לפעולותיו ממיפקדת ה'הגנה', וזו מההנהגה הפוליטית בהנהלת הסוכנות היהודית. בסקירה שנכתבה לסיכום "מבצע אגאתה", שב בארקר וקבע כי המטרה הראשונה של המבצע הייתה "לרוצץ" את הפלמ"ח שהוא כוח המחץ של ה'הגנה' והאחראי למבצעים ההרסניים ביותר.
לעתים הגיעה ההערכה שרחשו כוחות הביטחון הבריטים לפלמ"ח לכדי הפרזה (שאנשי הש"י דאגו לטפח במטרה להגדיל את החרדה מפני עוצמתה וכושרה הצבאי של היחידה). לוחמיה תוארו בפי אנשי הבולשת הבריטית כלוחמי גרילה נועזים העשויים ללא חת. בדו"ח של המודיעין הבריטי שחובר לאחר "השבת השחורה", נאמר כי הפלמ"ח הינו הכוח המאומן ביותר, המנוהל בצורה הטובה ביותר ותחת הפיקוד הטוב ביותר במזרח הקרוב (אחרי הבריטים).
"תוכנית ברודסייד" ("מטח מלוא הצד"), ששימשה כבסיס לפעולה הבריטית ב"שבת השחורה", ב- 29 ביוני 1946, נותנת מושג ברור על כוונותיו של הדרג הצבאי הבריטי. בתוכנית אשר נפלה לידי הש"י (שירות הידיעות של ה'הגנה') באמצעות קצין בריטי, תוארו בהרחבה יכולתה הצבאית של ה'הגנה', מיקום בסיסי הפלמ"ח ומחסני הנשק בהתיישבות העובדת, זהותם ומקומות מגוריהם של מפקדי ה'הגנה' והפלמ"ח וראשי היישוב האחראים למתן פקודות ל'תנועת המרי'. מועד הגשמת התוכנית נדחה על-ידי הבריטים משיקולים מדיניים. הצלחת "ליל הגשרים" גרמה לדרג המדיני להסכים לדרישות הצבא (ומהיבט זה יש לומר, שהמבצע גרם להקצנת ההתנגדות הבריטית ולא למיתונה). ערב המבצע, שכונה "מבצע אגאתה", קבע הגנרל אוולין בארקר, מפקד הצבא הבריטי בארץ, כי רוב הפעולות (של 'תנועת המרי') נעשו על-ידי הפלמ"ח - וזה האוייב האמיתי; אולם הפלמ"ח מקבל את ההוראות לפעולותיו ממיפקדת ה'הגנה', וזו מההנהגה הפוליטית בהנהלת הסוכנות היהודית. בסקירה שנכתבה לסיכום "מבצע אגאתה", שב בארקר וקבע כי המטרה הראשונה של המבצע הייתה "לרוצץ" את הפלמ"ח שהוא כוח המחץ של ה'הגנה' והאחראי למבצעים ההרסניים ביותר.
לעתים הגיעה ההערכה שרחשו כוחות הביטחון הבריטים לפלמ"ח לכדי הפרזה (שאנשי הש"י דאגו לטפח במטרה להגדיל את החרדה מפני עוצמתה וכושרה הצבאי של היחידה). לוחמיה תוארו בפי אנשי הבולשת הבריטית כלוחמי גרילה נועזים העשויים ללא חת. בדו"ח של המודיעין הבריטי שחובר לאחר "השבת השחורה", נאמר כי הפלמ"ח הינו הכוח המאומן ביותר, המנוהל בצורה הטובה ביותר ותחת הפיקוד הטוב ביותר במזרח הקרוב (אחרי הבריטים).