כיבוש הר ציון
בעקבות דיון בין מפקד מחוז ירושלים ומפקדי חטיבת הראל על דרכים לפריצה אל הרובע היהודי הנצור בעיר העתיקה, כבשה פלוגה של הגדוד הרביעי את הר-ציון הצופה אל העיר העתיקה סמוך לשער ציון שבחומה.
בבוקר ה-17.5.48 התקימה פגישה אצל מפקד מחוז ירושלים, דוד שאלתיאל. בפגישה השתתפו מלבדו מפקד חטיבת הראל, יצחק רבין, מפקד הגדוד הרביעי, יוסף טבנקין ועוזריהם. הפגישה התקימה בעקבות החלטת הפקוד העליון לסיע לחטיבת "ירושלים" של ה"הגנה".
מפקד המחוז הציג את התכנית לשחרור המצור על הרובע היהודי בעיר העתיקה על ידי פריצת החומה דרך שער יפו. התכנית לא נראתה לאנשי הפלמ"ח שהציעו לאחד את הכוחות ולנסות לפרוץ באזור שער מנדלבאום, ליד מוזיאון רוקפלר (ובכך גם לשחרר את הלחץ של הלגיון הירדני מעל הרובע היהודי). ההצעה לא נתקבלה ואז הוחלט שפלוגת פלמ"ח, תבצע פעולת הסחה באזור הר-ציון.
לאחר סיור בימין משה סוכם שפעולת ההטעיה תתבצע על באמצעות נסיון לכבוש את ההר. לבצוע המשימה הוקצתה הפלוגה של אורי בן ארי שהיתה במשלטי בית-מחסיר
לאחר כבוש הכפר. ניתנה פקודה להעביר את הפלוגה לימין משה בירושלים ולהקדים את הגעת המפקדים כדי שיצליחו לצפות על השטח.
הכוח יצא מימין משה ונע בעזרת סירים מקומיים ירד לגיא-בן-הינום, ומשם טפס על הר ציון מצדו המזרחי. הכוחות הערביים שהיו ערוכים להתקפה מכיוון מערב הופתעו ולא הספיקו להתארגן. תוך מלחמה יחסית קצרה נכבש ההר. בהר נתפשו שבויים גם חיילים מצבאות זרים שתמכו ביחידות הערביות שהגנו על ההר.
בינתיים התברר שהפעולה האחרת באזור שער יפו נכשלה והכוחות נסוגו.
ההודעה על כבוש הר ציון הועברה באלחוט לאנשי הרובע היהודי הנצור בעיר העתיקה, והם דרשו לנסות ולהגיע אליהם בהקדם בגלל מצבם הקשה. ואכן בבוקר לאחר כבוש ההר נשלח משוריין ובו יחידת חבלנים ומרגמת "דוידקה" כדי לנסות לפרוץ ביום. המשוריין לא הצליח להגיע לחומה, וספג פגיעות מכדורים חודרי שריון מאזור מגדל דוד. הוחלט לדחות את הפריצה ללילה הבא. במשך היום עסקו הכוחות בהגנה ובהשתלטות על ההר, בירי על השכונות הערביות הקרובות.
מפקד המחוז הציג את התכנית לשחרור המצור על הרובע היהודי בעיר העתיקה על ידי פריצת החומה דרך שער יפו. התכנית לא נראתה לאנשי הפלמ"ח שהציעו לאחד את הכוחות ולנסות לפרוץ באזור שער מנדלבאום, ליד מוזיאון רוקפלר (ובכך גם לשחרר את הלחץ של הלגיון הירדני מעל הרובע היהודי). ההצעה לא נתקבלה ואז הוחלט שפלוגת פלמ"ח, תבצע פעולת הסחה באזור הר-ציון.
לאחר סיור בימין משה סוכם שפעולת ההטעיה תתבצע על באמצעות נסיון לכבוש את ההר. לבצוע המשימה הוקצתה הפלוגה של אורי בן ארי שהיתה במשלטי בית-מחסיר
לאחר כבוש הכפר. ניתנה פקודה להעביר את הפלוגה לימין משה בירושלים ולהקדים את הגעת המפקדים כדי שיצליחו לצפות על השטח.
הכוח יצא מימין משה ונע בעזרת סירים מקומיים ירד לגיא-בן-הינום, ומשם טפס על הר ציון מצדו המזרחי. הכוחות הערביים שהיו ערוכים להתקפה מכיוון מערב הופתעו ולא הספיקו להתארגן. תוך מלחמה יחסית קצרה נכבש ההר. בהר נתפשו שבויים גם חיילים מצבאות זרים שתמכו ביחידות הערביות שהגנו על ההר.
בינתיים התברר שהפעולה האחרת באזור שער יפו נכשלה והכוחות נסוגו.
ההודעה על כבוש הר ציון הועברה באלחוט לאנשי הרובע היהודי הנצור בעיר העתיקה, והם דרשו לנסות ולהגיע אליהם בהקדם בגלל מצבם הקשה. ואכן בבוקר לאחר כבוש ההר נשלח משוריין ובו יחידת חבלנים ומרגמת "דוידקה" כדי לנסות לפרוץ ביום. המשוריין לא הצליח להגיע לחומה, וספג פגיעות מכדורים חודרי שריון מאזור מגדל דוד. הוחלט לדחות את הפריצה ללילה הבא. במשך היום עסקו הכוחות בהגנה ובהשתלטות על ההר, בירי על השכונות הערביות הקרובות.