דלדול מטה הפלמ"ח
מראשית אפריל 1948 החל תהליך דלדול מטה הפלמ"ח. יום לאחר פתיחת מבצע ‘נחשון' (שהחל ב- 3 באפריל 1948) הורה ראש אגף המבצעים ייגאל ידין למטה הפלמ"ח להיות מוכן לקבל את הפיקוד עליו.
מראשית אפריל 1948 החל תהליך דלדול מטה הפלמ"ח. יום לאחר פתיחת מבצע ‘נחשון' (שהחל ב- 3 באפריל 1948) הורה ראש אגף המבצעים ייגאל ידין למטה הפלמ"ח להיות מוכן לקבל את הפיקוד עליו. מפקד הפלמ"ח, יגאל אלון, העדיף ליטול את הגדוד הרביעי, שהיה גדוד המטה, ולהקים בגיזרה "חטיבת מישנה" (הוא קרא לה כך משום שעד אז הפלמ"ח כולו הוגדר כ'החטיבה'). החטיבה הוקמה כאשר נחסמה הדרך לירושלים לאחר מבצע 'נחשון'. כמיפקדה של החטיבה החדשה, חטיבת 'הראל’, שהוקמה ב- 16 באפריל 1948 נתמנה יצחק רבין, קצין המבצעים וסגן מפקד הפלמ"ח.
הקמתה של חטיבת פלמ"ח לא-מרחבית עוררה שורה של בעיות, הקשורות בזיקת יחידות הפלמ"ח לפיקוד המרחבי ובזיקת הפלמ"ח כולו למטה הכללי. מלכתחילה ראה המטכ"ל את חטיבת הראל ככפופה ישירות אליו, ואת הוראותיו היפנה ישירות אליה, ולא דרך מטה הפלמ"ח.
גם חטיבת יפתח, כשתי קודמותיה, 'הנגב' ו'הראל', הוקמה כדי להתמודד עם צורך אסטרטגי בנקודת תורפה. חטיבת יפתח הוקמה ב- 25 באפריל 1948, בפיקודו של יגאל אלון, כריכוז כוחות לצורך מבצע מוגדר (טיהור הגליל העליון המזרחי לקראת הפלישה הצפויה של צבאות סוריה ולבנון) ואחרי כן הפכה לחטיבה קבועה.
עם הקמתה של כל חטיבה דולדל מטה הפלמ"ח הן ממפקדים והן מלוחמים עד שלבסוף נותרו במטה הפלמ"ח בתל אביב כמעט רק הגורמים המינהליים. מאוחר יותר, בחודשים יוני- יולי 1948, בנה יגאל אלון את המטה הקרבי הקדמי של מבצעי 'יורם' ו'דני' מתוך מאגר הקצינים של מטה הפלמ"ח. באוגוסט 1948 דולל מטה הפלמ"ח עוד יותר עם הקמת מיפקדת חזית הדרום בפיקודו של אלון עצמו.
יש להדגיש, כי התהליך שתואר לעיל היה בלתי נמנע ומחוייב המציאות. היה בכך משהו פרדוקסאלי: מצד אחד התרחב הפלמ”ח והתעצם, הפך מחטיבה אחת לשלוש, קלט כוח אדם רב ומילא תפקיד מרכזי במלחמת העצמאות. חטיבות הפלמ"ח פעלו בשלוש גזרות שונות - בנגב, בירושלים ובגליל המזרחי - ונשאו בנטל מבצעי גדול יותר מאשר כל גורם צבאי באותה תקופה. מצד שני, דולדל מטה הפלמ"ח ואיבד הן מסמכויותיו והן מהרכבו האנושי. מטה הפלמ"ח היווה באותה עת מאגר יחיד של כוח אדם מבצעי והפלמ"ח העניק ליישוב שהות להתגייס למלחמה, המתרחבת והופכת טוטאלית. ייתכן ובשל כך הוחרפה תחושת העוול בקרב אנשי הפלמ"ח כאשר נודעה הכוונה לפרק את מטה הפלמ"ח וחטיבות הפלמ"ח. למעשה, בשל היענות לצרכים המבצעיים סייע הפלמ"ח בפירוקו שלו.
הקמתה של חטיבת פלמ"ח לא-מרחבית עוררה שורה של בעיות, הקשורות בזיקת יחידות הפלמ"ח לפיקוד המרחבי ובזיקת הפלמ"ח כולו למטה הכללי. מלכתחילה ראה המטכ"ל את חטיבת הראל ככפופה ישירות אליו, ואת הוראותיו היפנה ישירות אליה, ולא דרך מטה הפלמ"ח.
גם חטיבת יפתח, כשתי קודמותיה, 'הנגב' ו'הראל', הוקמה כדי להתמודד עם צורך אסטרטגי בנקודת תורפה. חטיבת יפתח הוקמה ב- 25 באפריל 1948, בפיקודו של יגאל אלון, כריכוז כוחות לצורך מבצע מוגדר (טיהור הגליל העליון המזרחי לקראת הפלישה הצפויה של צבאות סוריה ולבנון) ואחרי כן הפכה לחטיבה קבועה.
עם הקמתה של כל חטיבה דולדל מטה הפלמ"ח הן ממפקדים והן מלוחמים עד שלבסוף נותרו במטה הפלמ"ח בתל אביב כמעט רק הגורמים המינהליים. מאוחר יותר, בחודשים יוני- יולי 1948, בנה יגאל אלון את המטה הקרבי הקדמי של מבצעי 'יורם' ו'דני' מתוך מאגר הקצינים של מטה הפלמ"ח. באוגוסט 1948 דולל מטה הפלמ"ח עוד יותר עם הקמת מיפקדת חזית הדרום בפיקודו של אלון עצמו.
יש להדגיש, כי התהליך שתואר לעיל היה בלתי נמנע ומחוייב המציאות. היה בכך משהו פרדוקסאלי: מצד אחד התרחב הפלמ”ח והתעצם, הפך מחטיבה אחת לשלוש, קלט כוח אדם רב ומילא תפקיד מרכזי במלחמת העצמאות. חטיבות הפלמ"ח פעלו בשלוש גזרות שונות - בנגב, בירושלים ובגליל המזרחי - ונשאו בנטל מבצעי גדול יותר מאשר כל גורם צבאי באותה תקופה. מצד שני, דולדל מטה הפלמ"ח ואיבד הן מסמכויותיו והן מהרכבו האנושי. מטה הפלמ"ח היווה באותה עת מאגר יחיד של כוח אדם מבצעי והפלמ"ח העניק ליישוב שהות להתגייס למלחמה, המתרחבת והופכת טוטאלית. ייתכן ובשל כך הוחרפה תחושת העוול בקרב אנשי הפלמ"ח כאשר נודעה הכוונה לפרק את מטה הפלמ"ח וחטיבות הפלמ"ח. למעשה, בשל היענות לצרכים המבצעיים סייע הפלמ"ח בפירוקו שלו.