דלג לתפריט הראשי (מקש קיצור n) דלג לתוכן הדף (מקש קיצור s) דלג לתחתית הדף (מקש קיצור 2)

קביעת תור העלייה

באוקטובר 1947 החליטה הסוכנות היהודית, בגלל החורף המתקרב, להקדים את עליית התינוקות עם הוריהם (כ-1,500 נפש) ממחנות המעצר, ולדחות את עליית מעפילי האניות "רפיח" ו"לנגב".
באוקטובר 1947 החליטה הסוכנות היהודית, בגלל החורף המתקרב, להקדים את עליית התינוקות עם הוריהם (כ- 1,500 נפש) ממחנות המעצר, ולדחות את עליית מעפילי האניות "רפיח" ו"לנגב".
האחרונים שהו במחנות למעלה מעשרה חודשים, ולפי הכלל - "ראשון בא - ראשון יוצא", הגיע תורם לעלות. המעפילים לא הסכימו להחלטת הסוכנות וסירבו לקבל את הדין. כדי לשכנעם בציקדת ההחלטה, הובאה למחנות ב- 10 בנובמבר 1947 נציגת הסוכנות-היהודית גולדה מאירסון (מאיר) לדבר על ליבם, אך המעפילים הגיבו בצעקות ובקריאות איום. הם הקיפו את המבנה בו שהתה ומיאנו לאפשר לה לצאת מהמחנה עד שתבטיח כי תורם לא ייפגע. אנשי 'שורות-המגינים' שהוזעקו למקום על-ידי שליחי הפלמ"ח, סידרו שתי שורות מלוכדות לאורך הדרך ואיבטחו את חילוצה של מאירסון מהמהומה. מאותה סיבה השתלטו ב- 26 בנובמבר 1947 המעפילים המתקוממים על 'מחנה הקיץ' ושמו מצור על משרדו של נציג הסוכנות היהודית במחנה, הרב יעקב שרייבוים. שוב הזעיקו אנשי הפלמ"ח כ- 50 חברי קורס המדריכים של 'שורות-המגינים', שהגיעו חמושים במקלות והקיפו את הבניין תחת לחצם של כמה מאות מעפילים. המתקוממים תבעו לבטל את ההחלטה על הקדמת עליית התינוקות. הם הכריזו שביתת רעב והיכו שליחים אחדים שהגיעו מארץ-ישראל. אנשי הפלמ"ח הזעיקו עוד כמה מאות איש מחברי ה"קיבוצים" ותנועות הנוער החלוציות, בעזרתם השתלטו על שער המחנה. אחדים מראשי המתלוננים נעצרו בידי אנשי 'שורות-המגינים', נכבלו ונלקחו למחנה שלהם. רוב המעפילים השלימו עם רוע הגזירה (עבורם) ועליית התינוקות הוקדמה.