חינוך בפלמ"ח

פעולות התרבות וההסברה בפלמ"ח נועדו להקניית דעת ולחישול רוח הלוחמים. החינוך בפלמ"ח היה אמור לכלול את המסר המורכב של יחידה התנדבותית ושיוויונית, בה כל אחד רשאי לשאול ולערער, אולם מחוייב עם זאת לערכי המחנה הפועלי ביישוב (חלוציות, התיישבות, ציונות סוציאליסטית). תנאי חייהם המיוחדים של אנשי הפלמ"ח (מחסור במשאבים, היעדר תשתית נאותה לקיום הפעילות, פיזור גיאוגרפי של היחידות) היקשו על הפעילות החינוכית-תרבותית, וניכרו גם בתכני הפעילות התרבותית.

הפלמ"ח התאפיין בכך שכל אדם, ולו גם טוראי, ראה כזכותו לדעת הכל וכל מפקד ראה חובה לעצמו לספר כל שניתן.
לא תמיד התקיימה ההפרדה בין התחומים. כך נכרכו יחד הנחלת הדעת והדעה בהרצאות בנושא ידיעת הארץ, שזכו למעמד מיוחד, ושהתרכזו בהיסטוריה ובגיאוגרפיה של הארץ, בתולדות היישוב היהודי בארץ וחשיבותו ובהכרת הערבים והמזרח התיכון בכלל. במחנות רבים הותאמו תכני ימי הלימודים לסביבה ולמציאות.