תחומי שיתוף הפעולה
הבדווים, תושבי האזור ושדאים מעולים, הגיעו לכל מקום ואספו מידע רב - הם חצו את הירדן, כדי להתחקות אחר מערך הכוחות הסורי, התחברו לקווי-הטלפון של הסורים והאזינו לשיחות ולשדרים.
הבדווים, תושבי האזור ושדאים מעולים, הגיעו לכל מקום ואספו מידע רב - הם חצו את הירדן, כדי להתחקות אחר מערך הכוחות הסורי, התחברו לקווי-הטלפון של הסורים והאזינו לשיחות ולשדרים.
- ב- 25.5.48 ביצעו פשיטה על הכפר הלבנוני עמארה, מצפון למעין-ברוך, במטרה לקחת בקר וצאן כשלל, לצורך אספקת מזון.
- לאחר מבצע "מטאטא" ניסו כפריים לשוב לכפרים שנטשו במהלך המבצע. על ההייבים הוטל למנוע זאת והם פעלו בכפרים פרעם וקבעה (מעל לחצור-הגלילית), ובאזור החולה.
המפקדים ואנשי הפלמ"ח שהיו קשורים ליחידה מרבים לספר על הופעתם החיילית: תלבושת ערבית, יחפים בדרך כלל, עם חגורים וקסדות מסוגים שונים.
ב- 6.6.48 פתח כוח סורי גדול בהתקפה על משמר-הירדן והסביבה. גם טובא הותקפה, מהאוויר ומהקרקע. האוכלוסיה הבלתי-לוחמת פונתה לקיבוץ מחניים הסמוך והגברים תפסו עמדות על הגבעות סביב הכפר. למקום חשו יחידות רגמים מראש-פנה שסייעו להדיפת התוקפים הסוריים.
לאחר נפילת המושבה משמר-הירדן ב- 10.6.48 סיכנו עצמם לוחמים מהכפר והסתננו אל המושבה, כדי לבדוק את התארגנות הסורים במקום ולדווח על-כך.
בקרב הזה נפגע הכפר ותושביו הועברו למקומות אחרים. רק בסוף המלחמה הוחזרו לכפרם.
במבצע 'ברוש' הובילו אנשי הכפר את יחידות צה"ל עד לרגלי המוצבים הסוריים בלא להתגלות.
בראשית אוגוסט ביצעו פעולה בכפר עכברה, שבפתח ואדי לאמון, במטרה לרכז מאות ראשי צאן ובקר נטושים ולהעבירם לידי צה"ל. בגלל מידע לקוי על מספר הערבים בשטח, מצאו עצמם מותקפים בידי כוח של עשרות לוחמים חמושים מצבא קאוקג'י, שהקיפו את ההייבים ואיימו לחסלם. המפקד אבנר קזווינר (סגנו של חנקין, שהחליפו כאשר החליט לפרוש) הורה על נסיגה. לאחר לחימה קשה של 8-7 שעות, בתנאים נחותים, הצליחו להיחלץ לכביש צפת -ראש-פינה.
פעולה נוספת ובמטרה דומה בוצעה ליד מטולה, באחת החורשות הסמוכות לנחל עיון. בפעם הזאת לא נתקלו באוייב והצליחו לאסוף כ- 1000 כבשים.
בסוף קיץ 1948, עם הקמת גדוד המיעוטים בצה"ל, בפיקוד טוביה לישנסקי, צורפה אליה יחידת ההייבים וחויילה לצה"ל לשם כך.
- ב- 25.5.48 ביצעו פשיטה על הכפר הלבנוני עמארה, מצפון למעין-ברוך, במטרה לקחת בקר וצאן כשלל, לצורך אספקת מזון.
- לאחר מבצע "מטאטא" ניסו כפריים לשוב לכפרים שנטשו במהלך המבצע. על ההייבים הוטל למנוע זאת והם פעלו בכפרים פרעם וקבעה (מעל לחצור-הגלילית), ובאזור החולה.
המפקדים ואנשי הפלמ"ח שהיו קשורים ליחידה מרבים לספר על הופעתם החיילית: תלבושת ערבית, יחפים בדרך כלל, עם חגורים וקסדות מסוגים שונים.
ב- 6.6.48 פתח כוח סורי גדול בהתקפה על משמר-הירדן והסביבה. גם טובא הותקפה, מהאוויר ומהקרקע. האוכלוסיה הבלתי-לוחמת פונתה לקיבוץ מחניים הסמוך והגברים תפסו עמדות על הגבעות סביב הכפר. למקום חשו יחידות רגמים מראש-פנה שסייעו להדיפת התוקפים הסוריים.
לאחר נפילת המושבה משמר-הירדן ב- 10.6.48 סיכנו עצמם לוחמים מהכפר והסתננו אל המושבה, כדי לבדוק את התארגנות הסורים במקום ולדווח על-כך.
בקרב הזה נפגע הכפר ותושביו הועברו למקומות אחרים. רק בסוף המלחמה הוחזרו לכפרם.
במבצע 'ברוש' הובילו אנשי הכפר את יחידות צה"ל עד לרגלי המוצבים הסוריים בלא להתגלות.
בראשית אוגוסט ביצעו פעולה בכפר עכברה, שבפתח ואדי לאמון, במטרה לרכז מאות ראשי צאן ובקר נטושים ולהעבירם לידי צה"ל. בגלל מידע לקוי על מספר הערבים בשטח, מצאו עצמם מותקפים בידי כוח של עשרות לוחמים חמושים מצבא קאוקג'י, שהקיפו את ההייבים ואיימו לחסלם. המפקד אבנר קזווינר (סגנו של חנקין, שהחליפו כאשר החליט לפרוש) הורה על נסיגה. לאחר לחימה קשה של 8-7 שעות, בתנאים נחותים, הצליחו להיחלץ לכביש צפת -ראש-פינה.
פעולה נוספת ובמטרה דומה בוצעה ליד מטולה, באחת החורשות הסמוכות לנחל עיון. בפעם הזאת לא נתקלו באוייב והצליחו לאסוף כ- 1000 כבשים.
בסוף קיץ 1948, עם הקמת גדוד המיעוטים בצה"ל, בפיקוד טוביה לישנסקי, צורפה אליה יחידת ההייבים וחויילה לצה"ל לשם כך.