תהליך חיסול המפקדה הארצית של ארגון ה"הגנה"
תהליך חשוב שהקדים את פירוק הפלמ"ח היה ביטול המפקדה הארצית' (להלן - מ"א) של ארגון ההגנה (שהפלמ"ח היה חלק ממנו).
תהליך חשוב שהקדים את פירוק הפלמ"ח היה ביטול המפקדה הארצית' (להלן - מ"א) של ארגון ההגנה (שהפלמ"ח היה חלק ממנו). יחסו של דוד בן-גוריון ל'הגנה' הקרין גם על יחסו לפלמ"ח. המ"א הייתה מוסד אזרחי פוליטי, בו ניתן ייצוג שווה למפלגות המחנה הפועלי ולמפלגות המחנה האזרחי. מבחינת מידרג הסמכויות היה המטה הכללי (הפיקוד הצבאי) כפוף להחלטות המ"א. המטכ"ל היה משולל סמכות החלטה וכל פעולה שלו הייתה זקוקה לאישור המ"א. המבנה, שהתאים לדרישות הפעילות הצבאית בתקופת המאבק בבריטים נתגלה בראשית מלחמת העצמאות כמבנה מסורבל, המקשה על עבודת פיקוד ההגנה. בן-גוריון חתר לבטל גופים פוליטיים שעמדו בינו (כמי שממונה על נושא הביטחון מטעם הסוכנות היהודית) לבין המטכ"ל.
לאחר שנוכח בן-גוריון כי כוונתו לבטל את המ"א מעוררת התנגדות גדולה מצד חוגים שונים, הוא שינה את הדרך, אך לא את היעד: מקיץ 1947 ואילך החל תהליך שיטתי של הפקעת סמכויות מידי המ"א. בין יולי 1947 וינואר 1948 הופקעו מידי המ"א שני תחומי פעולה מרכזיים - החימוש והכספים - והועברו למחלקת הביטחון של הנהלת הסוכנות בדרג המדיני, ובדרג הצבאי - למטכ"ל. נושאים אחרים, כגון הסברה, סעד ונוער, הועברו לטיפולו של דרג המטה המקצועי של המטכ"ל (שירות התרבות, שירות הסעד וקצין הנוער הארצי).
בחודשים אוקטובר ונובמבר 1947 ניסו התומכים בהמשך קיומה של המ"א להיאבק כנגד פיחות סמכויותיה על ידי קביעה מחודשת של חלוקת הסמכויות בין המ"א לבין הנהלת הסוכנות היהודית. בעוד מעמדה של המ"א נחלש והלך, התחזק מעמדו של ישראל גלילי, ראש המ"א (הרמ"א). למעשה שימש גלילי כרמטכ"ל בפועל בשל מחלתו של הרמטכ"ל, יעקב דורי. גלילי, שלא הוכשר לפיקוד צבאי, מילא את התפקיד בכוח אישיותו, בזכות ניסיונו רב השנים במ"א ובזכות מעמדו בין קציני המטכ"ל. אולם באפריל 1948, לאחר שעינייני הביטחון עברו לסמכות מינהלת העם (ואחרי כן לסמכות הממשלה הזמנית) בה הופקד הוא עצמו עליהם, החליט בן-גוריון כי אין עוד צורך בתפקיד הרמ"א ופיטר את גלילי מתפקידו. אפשר שזו הייתה דרכו של בן-גוריון להבטיח את מעמדו הבלעדי כמנהיג המערכת הצבאית.
לאחר שנוכח בן-גוריון כי כוונתו לבטל את המ"א מעוררת התנגדות גדולה מצד חוגים שונים, הוא שינה את הדרך, אך לא את היעד: מקיץ 1947 ואילך החל תהליך שיטתי של הפקעת סמכויות מידי המ"א. בין יולי 1947 וינואר 1948 הופקעו מידי המ"א שני תחומי פעולה מרכזיים - החימוש והכספים - והועברו למחלקת הביטחון של הנהלת הסוכנות בדרג המדיני, ובדרג הצבאי - למטכ"ל. נושאים אחרים, כגון הסברה, סעד ונוער, הועברו לטיפולו של דרג המטה המקצועי של המטכ"ל (שירות התרבות, שירות הסעד וקצין הנוער הארצי).
בחודשים אוקטובר ונובמבר 1947 ניסו התומכים בהמשך קיומה של המ"א להיאבק כנגד פיחות סמכויותיה על ידי קביעה מחודשת של חלוקת הסמכויות בין המ"א לבין הנהלת הסוכנות היהודית. בעוד מעמדה של המ"א נחלש והלך, התחזק מעמדו של ישראל גלילי, ראש המ"א (הרמ"א). למעשה שימש גלילי כרמטכ"ל בפועל בשל מחלתו של הרמטכ"ל, יעקב דורי. גלילי, שלא הוכשר לפיקוד צבאי, מילא את התפקיד בכוח אישיותו, בזכות ניסיונו רב השנים במ"א ובזכות מעמדו בין קציני המטכ"ל. אולם באפריל 1948, לאחר שעינייני הביטחון עברו לסמכות מינהלת העם (ואחרי כן לסמכות הממשלה הזמנית) בה הופקד הוא עצמו עליהם, החליט בן-גוריון כי אין עוד צורך בתפקיד הרמ"א ופיטר את גלילי מתפקידו. אפשר שזו הייתה דרכו של בן-גוריון להבטיח את מעמדו הבלעדי כמנהיג המערכת הצבאית.