יששכרי מאיר מירון ז"ל

קורות חיים

ד"ר מירון מאיר יששכרי בן מרים לבית קלבנסקי ולדוד יששכרוביץ - נולד בליבאו, לטביה , ב-1.04.1901. עלה לארץ ב-29.07.1934
גוייס לפלמ"ח ב-1948, שרת בפלמ"ח בחטיבת הראל בשרות הרפואי- רופא חטיבתי, נפטר ב-10.06.1990.

לאחר סיום מלחמת העולם הראשונה למד רפואה בעיר יינה שבגרמניה ובשנת 1928 סיים את הלימודים בהצטיינות . בהמשך התמחה באורולוגיה כירורגית בבית החולים היהודי בברלין והחל התמחות במחלות טרופיות בהמבורג. בשנת 1933 , עם עליית הנאצים לשלטון , נאלץ לעזוב את גרמניה. הוא קיבל אשרת כניסה לעירק והחל בהקמת מחלקה כירורגית בביה"ח היהודי בבגדד , אך גם משם נאלץ לעזוב ועבר ללבנון.
בבירות הוא התחתן עם חברתו , ארזולה קלאוקה , שהלכה אחריו כל הדרך מברלין , התגיירה וקיבלה את השם רות.
בסוף שנת 1934 , הצליח לקבל סרטיפיקט ועלה לפלשתינה . הזוג התגורר בתל אביב. ד"ר יששכרי ניהל פרקטיקה פרטית ובמקביל היה פעיל בהגנה , שימש כקצין התכנון של השרות הרפואי במחוז תל-אביב ובנוסף עסק בהדרכת קורסים.
בספט. 1942, התגייס ד"ר יששכרי לצבא הבריטי כקצין רפואה . הוא השתתף כרופא מנתח בקרבות במדבר המערבי, באל עלמין וניהל בית חולים צבאי בטריפולי . משם עבר לאיטליה , וניהל בית חולים נייד. עבר לאנגליה , צורף לחיל הנחתים והשתתף בנחיתה בנורמנדי ובקרב להכרעת הצי הגרמני בקייל. על פועלו הוא קיבל מכתב הוקרה מהפיקוד האנגלי של המארינס.
באוקטובר 1946, לאחר ארבע שנות שרות צבאי, וניסיון רב ברפואה בשדה הקרב, השתחרר מהצבא הבריטי בדרגת קפטן וחזר לארץ. הוא פתח מרפאה אורולוגית בבית החולים הדסה בתל אביב, חזר לשרות ההגנה והדריך קורסים. שונים בתחילת 1948 התקבלה החלטה להקים שרות רפואי צבאי ולהתנתק שהשרות הרפואי האזרחי וממגן דוד. ד"ר יששכרי גוייס לפלמ"ח על ידי ד"ר שיבא. תחילה בהדרכות בחולדה ובאפריל.

במסגרת מבצע הראל, הוטל עליו להקים בית חולים חטיבתי ולנהל אותו. ד"ר יששכרי אירגן ציוד לבית חולים ולחדר ניתוח וצוות קטן ועם האחות הדסה ריטוב עלה לירושלים בשיירה האחרונה– שיירת הדמים (20.04.48). לאחר שעברו את שער הגיא , השיירה הותקפה , יריות מכל עבר , פצועים והרוגים. ד"ר יששכרי והדסה , שנסעו בנפרד, חילצו וטיפלו בפצועים רבים.

עם העלייה לירושלים הגיעו למחנה שנלר והקימו שם בית חולים . בהמשך קיבלו הוראה לעבור לאבו גוש , שנמצאה במוקד אזור הקרבות של החטיבה ולהקים שם בית חולים קדמי. בית החולים הוקם במבנה המנדטורי של משטרת אבו גוש. ד"ר יששכרי גם ניהל את בית החולים וגם היה המנתח הראשי – היחידי. עזרו לו בחדר הניתוח , האחות הדסה ריטוב, ונהג האמבולנס , פאול בר, שבאין מרדים מקצועי למד גם להרדים בנרקוזה. לשם הובאו פצועי הקרבות בפרוזדור ירושלים ולשם הובאה גם גופתו של מפקד החזית הגנרל מיקי סטון , שנפגע מירי בטעות וד"ר יששכרי נאלץ לקבוע את מותו  (11.06.48). לאחר מכן הועבר בית החולים לגבעה ממול – לבניין הנזירות שליד כנסיית אבו גוש.

חדר הניתוח התמקם באולם התפילה של הנזירות , כאשר המזבח משמש כשולחן הניתוח.  ם פעלו בתנאים קשים ללא חשמל, לאור פנסי לוקס ומים ששאבו מהבאר. אז גם הצטרפה לצוות חדר הניתוח האחות שושנה. אטיה , האחות המבוגרת, הייתה האמא של הפצועים.
לאורך כל תקופת מבצעי החטיבה בפרוזדור התנהלה במנזר שיגרת מלחמה. בבוקר היו מביאים את פצועי והרוגי הקרבות לרחבה שלפני המנזר והם עברו מיון ראשוני. הפצועים קשה מאוד נשלחו באמבולנס לשערי צדק בירושלים , פצועים קשה ובינוני נותחועל ידי ד"ר יששכרי במקום. ההרוגים, לאחר שקבע את מותם, הונחו בחדר המתים - בדרך לקבורה בבית הקברות החטיבתי בקריית-ענבים.
כך גם במבצע האחרון, מבצע ההר, בליל הירח של ה- 19.10.48, הובאה למנזר באבו גוש גופתו של גימי. הוא כוסה בשמיכה צבאית ומשפחתו נקראה להיפרד ממנו.
במבצע חורב – נובמבר 1948 – כל צוות בית החולים, כולל האמבולנס, בראשות ד"ר יששכרי ירדו לגבולות ומשם לאזור הקרבות בעוגה אל חפיר וטיפלו בפצועים מהקרב.
במבצע עובדה לכיבוש אילת מרץ 1949 – כל הצוות ירד בטיסה , בדקוטה ללא חלונות , לשדה אברהם והתמקם שם באוהלים , כעתודה רפואית.

לאחר המלחמה נשאר ד"ר יששכרי בצה"ל, הקים את בית הספר לרפואה צבאית וכיהן כרופא של של פיקוד דרום. לאחר שחרורו עבד כרופא אורולוג בבית החולים בתל השומר. 
ד"ר יששכרי היה נשוי לרות (ז"ל), הם גרו בשיכון צבא קבע - צהלה שבתל אביב.הוא  נפטר ממחלה קשה ב-1990.
נולדו להם שלושה ילדים גבריאלה-פיצי ( ז"ל), יוחנן- גורי וליאורה- אורקה. (ז"ל)
ב- 2007 יצא הספר "רומן מכתבים" המתעד את חייו.

אבקש לתאר את ד"ר יששכרי ואת בית החולים שלו, מנקודת מבטם של לוחמי הפלמ"ח, כפי שבאה לידי ביטוי בספר – חברים מספרים על גימי . בספר מספרים החברים על קשריהם עם גימי ועל חוויות אישיות שונות מתקופת הקרבות . בין הסיפורים . אפשר לקרוא גם על ד"ר יששכרי , הרופא החטיבתי, שהיה משמעותי בתקופה בה סיכנו את חייהם. אפשר לראות את הקשר הדו כיווני בין וגימי לד"ר יששכרי - הם עבדו כצוות .
מסופר (עמ' 140) שכאשר היו צריכים להביא תרופות , עירויי דם ופנצילין לפצוע בסיכון, גימי לקח את הגיפ והביא אותן מירושלים לאבו גוש , בדרך המסוכנת מתחת לנבי סמואל. מסופר  (עמ' 142) שגימי נהג לבקר את הפצועים שלו בבית החולים לפחות פעם בשבוע. הוא ליטף , עודד, דאג למחסורם. מסופר שגימי טען שהוא מעדיף לצאת לקרב מאשר לבקר פצועים אבל הבין שזוהי חובתו , זה תפקיד המ"פ.
מסופר (עמ' 188-189) שהייתה תקופה בקרבות ירושלים שהעומס היה גדול מידי ולוחמים החליטו להקל על עצמם ולבקש "גימלים" מהרופא החטיבתי . גימי קרא להם |"ארטיסטים". בתאום עם ד"ר יששכרי ננקטה יד קשה מאוד כנגד אותם "ארטיסטים".
מסופר גם ( עמ' 189) שדמותו הממושקפת , דמיונו לאיש מלומד, פציפיסט הייתה מטעה, הוא היה רופא מלחמתי קשוח. מסופר (עמ' 190) שד"ר יששכרי ידע לדאוג לציוד לבית החולים בדרכים לא מקובלות ומסופר שם שד"ר יששכרי לא ידע לאות בעבודה, שאחרי קרבות קשים עם הרבה נפגעים, הוא היה מנתח 24 שעות רצוף, עד שנפל מעייפות. (ד"ר יששכרי עצמו סיפר שבאותה תקופה הוריד 25 ק"ג ממשקלו). ולמרות זאת , כאשר בהפוגה הראשונה פצועים נלקחו לתל אביב – הסתבר שהניתוחים היו מוצלחים ביותר ולא נעשו בהם שגיאות.
מסופר שם שלא פעם פגעו רסיסי פגזים בחדר הניתוח והוא המשיך בעבודתו מסופר גם על אטיה (עמ' 171) – האחות המבוגרת, האמא של הפצועים , שהייתה מקבלת את המנותחים מתחת איזמלו של ד"ר יששכרי , וטיפלה בהם בנאמנות ומסירות מרגע שהגיעו ועד עזיבתם – או להמשך טיפול בירושלים או חזרה ליחידות.
מסופר ( ע"מ 192) שכאשר התהפך גימי עם הגיפ ונפצע בזרועו .. אסר עליו הרופא להסתובב . אך גימי לא הקשיב . גימי יצא למבצע ההר , שם נפגע מכדור טועה ונהרג. מסופר שגימי נלקח משדה הקרב , בליל ירח צלול, לחדר המתים של בית החולים במנזר באבו גוש. הוא שכב שם מכוסה בשמיכה אפורה. ( אביו , הצייר שמי הגיע להיפרד ממנו, הוריד את השמיכה וצייר את פניו ( י. קניוק, תש"ח - הצוות הרפואי היה לצידם)

מכל הסיפורים , אנו לומדים שהרופא החטיבתי, ד"ר יששכרי, היה חלק אינטגרלי מהכוח הלוחם בחזית , אי אפשר לספר את קורות חטיבת הראל בתש"ח בלעדיו.

תיחקר ורשם – דני צלנר , הבן של האחות הדסה , לזכרו של ידיד המשפחה, ד"ר יששכרי.