לוחם יפה דוד ז"ל

קורות חיים

דוד יפה נולד וגדל בתל אביב, חניך תנועת הנוער 'המחנות העולים', למד בבית הספר החקלאי 'כדורי'. 
הצטרף לפלמ"ח יחד עם הכשרת 'מעוז' א' ולחם עם הגדוד הראשון של חטיבת יפתח בקרבות משמר העמק, מלכיה, כיבוש רמלה ושחרור הנגב. עם סיום מלחמת העצמאות, הצטרף עם הכשרת 'מעוז' לקיבוץ רביבים שהיה בראשית ימיו. 
בשנת 1956 הצטרף כחבר לגבעת ברנר עם רותי אשתו. 
למד באוניברסיטה העברית בירושלים, פרופסור לביולוגיה במכון ויצמן, בעל שם עולמי במחקר תאי שריר ומחלות ניוון שרירים.
חובב טבע ואוהב הארץ. בן זוג אוהב, אבא מיוחד וסבא לתשעה נכדים.

דוד יפה נפטר ב-4 ביולי שנת 2020.

כתב עליו בנו אורי יפה: אבא היה מדען בעל שם עולמי, כתב שירים מרגשים, אגרונום שהרכיב עשרות עצים,  אבל קודם כל הוא היה פלמ"חניק. אבא היה אלחוטן בגדוד הראשון של חטיבת יפתח, והשתתף בקרבות על הנגב לוד רמלה והגליל. על אותה תקופה ואותם הקרבות, הוא כתב ספר זיכרונות, אביב תש"ח. הספר רווי תיאורים ותחושות. יש בו פרק אחד, שתמיד היה מאוד משמעותי עבורי: "הגדוד כבש את מלכיה והמחנה הצבאי שלידה, בקרב קצר יחסית, אולם במשך היום התפתחו קרבות קשים מאוד. לנו היה רק נשק קל, מקלעים ומספר רובים אנטי טנקים מיושנים,
דוידקה רעשנית שפעלה בעיקר פסיכולוגית ומרגמות אחדות. שכבנו צמודים לקרקע. היום היה חם, היינו צמאים מאוד, לאחר יותר מיממה מאז יציאתנו לשטח. מימיותינו היו כבר ריקות. אחד מאתנו, אהרוני דרורי, גילה גב מים קטן בסלע שליד עמדתו. הוא מילא את כובע הפלדה שלו במים, עבר בזחילה בין העמדות והשקה אותנו. באותה הזדמנות סיפר, שהודיעו באלחוט שבתל-אביב הוכרז אתמול על הקמת מדינת ישראל. קשה להגדיר מה הרגשתי באותו רגע . אותנו העסיקה בעיקר השאלה כיצד נשרוד את היום"...

כתב עליו בנו איתי יפה: כבר בהפוגה במלחמת השחרור, בעת שישבו באל-קובב – משמר איילון של היום, בתוך המלחמה הקשה, ציין לעצמו את עץ התות בכפר, עץ תות עם פרי משובח תוך מחשבה לחזור ולקחת ממנו ייחורים, כשתסתיים המלחמה. וכך לאחר שנים מספר חזר למשמר איילון באחד מטיוליו, לקח ייחור מהעץ ונטע אותו בחצר הבית בגבעת ברנר, העץ עומד שם עד היום, וכולם נהנים מפריו המשובח. מתחביבו זה נהנו כולם, כאשר שתל את עצי התות ובוסתני התאנים ברחבי המשק, עצים עם פרי משובח אותם אסף ברחבי הארץ. נטיעות וגננות היו תחביבים שירש מאביו שבתאי, שהיה גנן בעירית תל אביב. כבר ברביבים כשאבא בחור צעיר, הוא החל בנטיעות נרחבות, כאשר הצליח לשכנע את קק"ל  לשלוח לו משאית עם ייחורים של אשלים, אותם שתל בחולות מצפון לקיבוץ. חורשה זאת גדלה לתפארת והפכה ליער אשלים עבי גזע, היוצרים היום פינת צל וירק בלב המדבר. בחורף האחרון ביקרנו כולנו ברביבים ועצרנו בהתפעלות בחורשות האשלים, שהיו ליער אשלים קטן.

כתב עליו עמיתים למחקר
פרופ' אלדד צחור: דוד החל את לימודיו באוניברסיטה העברית בירושלים בשנת 1952 שם למד בוטניקה זואולוגיה וביוכימיה, ולאחר מכן המשיך ללימודי דוקטורט במכון ויצמן למדע. בשנת 1959 נסע דוד להשתלמות בתור-דוקטורנט בסטנפורד, שם חקר מנגנונים ויראלים להתפתחות של לוקמיה. בשנת 1961 החל את הקרירה העצמאית שלו כחוקר במכון ויצמן למדע תוך התמקדות במנגנוני ההתמיינות של תאי שריר. דוד הפך במהרה להיות אחד המדענים המובילים בקהילת חוקרי השריר, בעיקר, בגלל שהוא פיתח יכולת לגדל תאי שריר לא ממוינים בתרבית משרירים של חולדה ואחר כך מעכבר. דוד, וכך מעידים חוקרים רבים בתחום, הפך להיות אחד ׳האבות׳ של תחום המיוג׳נסיס המודרני, שהכיל בתוכו מאפיינים משיקים לתחום תאי הגזע, שלו משמעויות ביו רפואיות רבות. דוד גם ארגן סדרה של כנסים בארץ, שבהמשכם הפכו להיות כנסי  EMBO של תחום השרירים המתפתח, שמרבית קהילת השרירים הוותיקה זוכרת ומוקירה עד היום.

פרופ' אורי נודל: עבדתי עם דוד כשלושים שנה, ומאד הערכתי אותו כמדען וכאדם. כאן אדבר עליו כמדען – דוד הוערך כמדען גם על ידי מדענים חשובים מחו"ל, אשר ביקשו להיפגש איתו כאשר באו לבקר במכון. כמדען היו לדוד רעיונות מקוריים וחדשניים, עליהם עבד במשך השנים. אחת משורות התאים שיצר לפני 42 שנה יחד עם אורה פוקס נקראת  C2 . שורת תאים זו משמשת למחקרים רבים בעולם, ועד עתה התפרסמו יותר מ 2,000 מחקרים בהם השתמשו בה.

ברוס פטרסון, פרופ' לביולוגיה, פרופ' אמריטוס במכון הלאומי לבריאות  NIH בת’סדה, מרילנד, ארה”ב: מדובר פה ללא ספק בלכתו של אחד המדענים החשובים ביותר בתחום חקר השריר. רות ושרה, שתי עובדות מעבדה נפלאות, היו כוח העזר שלנו. קיבלנו חופש לבצע כל ניסוי שיבחן את רעיונותיו של דוד. זו הייתה סביבה נפלאה להתפתחות כעורכי ניסיונות, וכולנו שגשגנו. עבודתי במעבדתו של דוד פתחה בפני דלת לקהילייה הבינלאומית העוסקת בביולוגיית השריר. האינטראקציה שלי עם דוד שינתה למעשה את מסלול חיי מן היסוד, ואף הגדירה את מטרות הקריירה שלי. בנוסף, ניתנה לי ההזדמנות לחקור את נופי הטבע המופלאים של ישראל מהנגב, עד סיני, בואכה ים סוף, כשאני נעזר במידע הרב שסיפק לי דוד. הוא היה חובב טבע מן השורה הראשונה.