לוחם בן אפרים מוסקוביץ יצחק ז"ל

קורות חיים

יצחק בן אפרים,נולד בפיאטרה-ניאמץ שברומניה  ובגיל ארבע עבר עם משפחתו לבוקרשט, שם למד בתיכון והיה פעיל וחבר בהנהגה הראשית של "השומר הצעיר", שם השתלב בהנהגה. 
בשנת 1935 עלה לארץ והיה ממייסדי קיבוץ שמיר.  בשנת 1944 התנדב לצבא הבריטי ואחרי הכשרה קצרה בבסיס רמת-דוד היה חלק ממשלחת הצנחנים שיצאה לאירופה באביב-קיץ 1944. ב-4 ביוני 1944  הוצנח צניחה עיוורת ברומניה יחד עם שייקה דן ופעל בארץ זו במסגרת המודיעין הבריטי.  יצחק בן אפרים ושייקה דן היו אמורים לסייע בחילוץ טייסים בריטים/אמריקאים שנאלצו לצנוח ברומניה, להציל יהודים ולארגנם לעלייה ארצה בארמצעות "המוסד לעליה ב". לדברי תהילה עופר, חוקרת פרשת הצניחה, הם היו בין הבודדים שעמדו בשתי המשימות.
דן ובן-אפרים, שכונה מנו, הגיעו לבוקרשט ושם התקבלו בחשדנות: פרופ' מרדכי אברהם (פילו), מפעילי התנועה הציונית בעיר, מספר כי הוא ואנשיו התקשו להאמין כי שליחים מארץ ישראל אכן הגיעו לסייע. עד מהרה קיבלו השניים את הפיקוד על הקהילה היהודית, כש"מנו" מארגן את ההגנה העצמית בעיר, שהיתה עדיין בשליטה גרמנית. בין השאר טיפל בשליחת אניות מעפילים דרך נמל קונסטנצה אשר בים השחור, וב-2 באוגוסט 1944 דאג בחשאי להעלות את הוריו(שלא ידעו כלל שהוא נמצא ברומניה) על האוניה "מפקורה". יומיים אחר כך טובעה הספינה, כנראה על ידי צוללת גרמנית.
לאחר סיום המלחמה השניים המשיכו ועסקו בשיקום התנועה הציונית ברומניה. בשנת 1948 חזר בן-אפרים ארצה והתיישב בקיבוצו שמיר בגליל העליון. הוא שימש כגזבר המועצה האזורית גליל עליון וגם גזבר בקיבוץ.
שוריקה ברוורמן, חברתו לקיבוץ ולמשלחת הצנחנים מספרת על טוב ליבו ועל כך שעזיבתו את הקיבוץ ציערה את הכל. ב-29 ביולי 1954 הוא ישב עם בנו יגאל בטקס אזכרה לצנחן פרץ גולדשטיין, במעגן, כשמטוס קל התרסק לתוך הקהל, הרג שבעה עשר בני אדם ונעצר סנטימטרים מהאב ובנו.  

בגיל 43 פנה ללימודי הנדסת ייצור בטכניון והמשיך בלימודיו עד דוקטורט באוניברסיטת ניו יורק.בשובו ארצה הביא עמו רעיונות חדשניים בתחום הנדסת האנוש והסוציומטריה, ככלי לשיפור ארגונים. הוא נמנה עם מקימי המרכז לחינוך טכנולוגי בחולון ומאוחר יותר מונה לפרופסור במחלקה להנדסת תעשייה וניהול באוניברסיטת בן-גוריון.
בשנת 1996 יצא לאור ספרו "ממצור בארץ ליהדות נצורה", בו נדרש לשאלה במה הועילו הצנחנים וציטט מה שאמר אנטק צוקרמן, ממפקדי גטו ורשה, לחיים גורי: "לא יכולתם להושיע אותנו. רק כוח עליון יכול היה להציל. מעצמה. אבל מדוע אחד לא הגיע? אחד!".

יצחק [מנו] בן אפרים התגורר בתל-אביב עד לפטירתו בשנת 2006.

הפרטים מכתבתו של אורי דרומי, "הארץ" 26 באפריל 2006.