טוראי גרינברג זאב טיטי ז"ל

קורות חיים

זאב בן אברהם ושושנה. נולד ב-1925 בבוקרשט, בירת רומניה. למד בבית-ספר עממי וב-1940 בא ארצה ב"עליית-הנוער". עבד ולמד שנתיים ב"חברת-נוער" בכפר-יהושע, חצי שנה במשק עיינות ועוד כשנה ברמת-יוחנן והתמחה בעבודה חקלאית, במכונאות, בנהיגה ובטרקטור, ובכל עבודה שעסק בה נשתבח כבעל "ידי זהב".
משם הלך עם החבורה להצטרף למשק בית-אשל בשנת 1943 ואחרי-עזיבה קצרה, בשל קשיי הסתגלות לסביבה, חזר "הביתה" והתערה כולו במשק ובחברה. בעבודה היה בעל משמעת ובעל סדר וניקיון וביחסו לחברים היה טוב ומיטיב, נענה למשימות קשות וביצע אותן בקלות ובשלמות. יחד עם זאב היו גם שני אחיו משה ואבינועם בבית אשל.
במלחמת-השחרור הוכרח להיפרד מאשתו רוחמה ומבתו הפעוטה  אביגיל, שהוצאו עם יתר האמהות והילדים לכפר-ויתקין. נשא בגבורה את יסורי הניתוק והמצור והשפיע מאמונתו בעתיד על חבריו. נוסף לשמירה בעמדות עבד בביצורים והיה אחראי להזנת החברים מהמלאי המצומק שהיה ברשותו.
למחרת כיבוש באר-שבע בידי צבא ההגנה לישראל נסע עם שמונה חברים לעיר המשוחררת, שעד עתה הייתה בידי המצרים והם היו מפגיזים אותם מעמדותיה. מכוניתם עלתה על מוקש, אחד החברים נפצע קל והוא נפצע קשה מאד, רגלו וידו נכרתו וביסוריו הקשים הייתה דאגתו הראשונה ליתר החברים, "מה שלום מוטקה ואהרון?", והזהירם שלא יתרוצצו מסביב לבל ייתקלו במוקשים נוספים. כבש את יסוריו ולא פלט כל צעקה בדרכו לבית-החולים ברוחמה. שם קטעו את ידו ואת רגלו וניסו להציל את חייו בעירויי דם, אך לשווא. ביום המחרת, 22.10.1948, מת בבית-החולים ברוחמה ונקבר בדורות. אבינועם אחיו נפצע עוד לפני כן, הוא טופל בבית החולים בלינסון ושם קיבל את הבשורה המרה על נפילת אחיו זאב.
במכתב אחרון להוריו כשבועיים לפני נפילתו, כתב בהקשר לסרטיפיקטים שלא הגיעו אליהם:"אף על פי כן כעת לא יארך כל כך הרבה זמן כי סוף סוף אנחנו חופשיים ויש לנו מדינה משלנו".
ב-4.5.1950 הועבר ארונו לקבורת עולמים בחיפה, לאחר בואם של הוריו למדינת ישראל.