קרבות לטרון

מתחם לטרון – שכלל את תחנת המשטרה הבריטית, המנזר והכפר הערבי – היה בשליטת הערבים והלגיון הערבי-ירדני, וחסם את הכביש הראשי לירושלים. על מנת לפרוץ אותו נערכו מספר מבצעים קרביים שנסתיימו בכשלון.
באזור לטרון התנהלו קרבות עזים במהלך מלחמת העצמאות. זה היה אזור אסטרטגי חשוב כיוון שכלל את תחנת המשטרה הבריטית, המנזר והכפר הערבי שהיו בשליטת הערבים והלגיון הערבי-ירדני, במערך הגנה חפור ומבוצר עם נשק מסייע רב. אלה חסמו באש את הכביש הראשי לירושלים. למרות הלחץ הכבד בכל חזיתות הלחימה בארץ, החליט דוד בן-גוריון לתת את מלוא העדיפות לפתיחת הכביש הראשי לירושלים, בגלל המצב הקשה ששרר בעיר הנצורה והחשש שעם הפסקת האש היא תישאר מנותקת משטח המדינה היהודית. משום כך הופעלו בחודשי מאי ויוני 1948 יחידות שונות וחטיבות הפלמ"ח להתקפת לטרון ופריצת הדרך. נערכו קרבות קשים במסגרת המבצעים בן נון א' וב', יורם, דני, והמשלטים. מספר הנופלים היה גבוה מאד. אך הדרך נותרה חסומה.