לוחם גוטליב שמחה ז"ל

קורות חיים

הוריו של שמחה עלו לארץ מפולין בשנת 1925 עם שתי בנות, שלימים עלו להתיישב בכפר ויתקין ובאלומות. שמחה נולד בתל-אביב ב-15 בפברואר 1928. הוא למד בביה"ס העממי ביל"ו ולאחר מכן היה מתלמידי המחזורים הראשונים בישיבה בכפר הרא"ה.

בראשית שנת התש"ו (ספטמבר 1945) החל שמחה ללמוד בסמינר למורים בירושלים ובו בזמן עסק בחינוך א-פורמלי של ילדים קשי-יום עם קבוצת הסטודנטים "יבנה" בעיר העתיקה.

שמחה התגייס לארגון ההגנה בספטמבר 1946. תחילה שירת בגדנ"ע (שנה בכפר הרא"ה ושנה נוספת בעיר העתיקה תחת פיקודו של אברהם הלפרין) ואחר כך בחי"ש בתל-אביב.

ב-1 באפריל 1948 התגייס לפלמ"ח - הגדוד הראשון, פלוגה ב' - ואחר כך שירת בצה"ל בחיל הים.

מספרו האישי בצה"ל היה בן ארבע ספרות בלבד - 8046. הוא שירת במילואים משך שנים רבות ולחם במבצע קדש בסיני ובמלחמת ששת הימים באזור לטרון.

בשנת התש"ז החל ללמד בבית הספר "מזרחי" בגבעתיים (כיום נקרא בית הספר "אמונים") ואחר כך עבר ללמד בבית הספר "מוריה" בתל-אביב.

שמחה כיהן כמפקח על לימודי מדעי הטבע בתל-אביב ובשנת התשכ"ו, בהיותו בן 38, מונה למפקח הארצי. בתפקיד זה שימש עד לפרישתו לגמלאות בשנת 1993.

עם פרישתו קיבל הצעה להקים את המרכז להשתלמויות מורים בשלומי - פרויקט בו השקיע את מיטב כוחותיו ומרצו, את חזונו ואת מקצועיותו, עד שהפך את המרכז למציאות חיה.

בשנת התשי"ז (1957) בא בברית הנישואין עם ישראלית. הם גרו וגידלו את שלושת בניהם בשיכון הפועל המזרחי בתל-אביב, שם שימש שמחה כעמוד התווך של הקהילה בשיעורי תורה ומחשבת ישראל, בפעילות תרבות וכשליח ציבור.

את הפרטים מסר חנוך גוטליב, בנו של שמחה, ב-12 ביולי 2026.