מ"כ לוטם הורביץ אהוד גולדיש

קורות חיים

אהוד הורביץ ( כך נקרא בפלמ"ח, עברת את שמו ללוטם שנים אחרי כן כשהיה בשירות המדינה) , היה בהתחלה בפלוגה ט', שהפכה לגדוד השלישי של חטיבת יפתח בפלמ"ח. כשהיה בהכשרת דפנה, הוא יצא להרבה קורסים, אחד מהם היה קורס מדריכים ראשיים של טופוגרפיה בג'וערה. שם סיפרו לו שבסוף מלחמת העולם השניה המפות הקיימות היו ללא ערך בגלל השינויים העצומים בשטח, וכדי לעדכן מפות הם הם השתמשו בתצלומי אויר (תצ"א) זה מייד הדליק אצלו עניין בתצ"א שהפך לעיסוק רב עניין ועיקרי גם בהמשך חייו. 
אחרי הקורס הוא הקים וניהל את יחידת מודיעין שטח שכללה מלבדו, שרטטת - דרורה שהיתה בהמשך לאשתו הראשונה, צלם - שמואל פרנק וסייר מודיעים בשם פישק'ה. במטה הפלוגה בקיבוץ איילת השחר לא נמצא די מקום עבור אנשי היחידה ואהוד בחיפושיו אחרי מקום, ראה בית נטוש של "רשות החולה", שעמד ללא שימוש סגור במנעול. בתושייה קרא למסגר מיסוד המעלה שהחליף את המנעול והיחידה התמקמה לה שם מבלי צורך לבקש רשות.  
היחידה פתחה מעל 40 תיקים לכל המטרות החשובות דאז: הכפרים הערביים כולל מפה מצבית של המבנים בכפרים ובעלי התפקידים. בנוסף כל המשטרות, הגשרים ומטרות נוספות. 
נבי יושע אפריל 1948 - בתיק המשטרות נמצאה תכנית משטרת נבי יושע, כולל תכנית הבנייה שלה. אהוד זיהה שקיר אחד במשטרה שנמצא במוסך היה דק מהאחרים. מידע זה סייע בעת ההכנות לפעולה לפיצוץ המשטרה. במסגרת ההכנות בוצעו כמה סיורי אויר בהם השתתפו אהוד ולצידו גיל אלדמע הקשר. הבריטים זיהו אותם מתוך הדגם המשטרה שבנה מקוביות סבון של חברת "שמן", כולל ארגז חול שסימל את הסביבה והגבעה. בספר הפלמ"ח מופיע שקצין מודיעין ביצע שיחזור זה. הפעולה נכשלה בגלל האיחור ביציאה ממקום ההכנות והכוח התגלה. כמו כן נוספה גדר שהקיפה את המקום המיוחד לפריצה. כל משתתפי הפעולה נהרגו.

הכשרת דפנה  1945-1946 - קיבוץ דפנה אירח בנדיבות שלוש הכשרות של הפלמח: הראשונה בה היה חבר חיים חפר, השניה של הנוער העובד בה היו אהוד וגיל אלדמע והשלישית של הצופים מירושלים שדודו היה המפקד שלהם.
הכשרת דפנה של הנוער העובד והלומד כללה גרעין יוצאי שכונת בורוכוב וקריית חיים, שלוש בנות ממוסד צופיה וארבעה בחורים מעירק שהם קראו להם "יוצאי בבל" . היו ביניהם יחסים חמים וקרובים. הם היו נפגשים במקומות כמו בתחנת האוטובוס המרכזית בטבריה, אחרי שבוע או שבועיים של פגרה בהם לא התראו, נופלים זה על צואר זה, מתחבקים ומתנשקים.
|הם גרו בשני מבנים ארוכים ובמספר אוהלים שמוקמו ליד אחד מיובלי נחל דן. הם הקימו פינת רחצה וגילוח על הדן והעדיפו את מי הדן הקפואים על המקלחות. מסביב למדורה היה אהוד האחראי על הקמת המדורה ועל הכנת הקפה ותפוחי האדמה. גיל אלדמע היה אחראי על השירה והריקודים וליווה את החבר'ה בנגינה באקורדאון.

מעצר לילי בכלא חלסה 1947 - יוסל'ה "המסריח" (אשר כונה כך בשל ריח שמן הרובים שדבק בידיו) היה אחראי על התחזוקה של עשרות רובים בסליקים השונים. אהוד התנדב לעזור לו לטפל ברובים. 
הבריטים הטילו עוצר מהשעה 18:00 ואהוד ויוס'לה נתפסו ערב אחד בדרכם חזרה מהטיפול בסליקים. על הפרת העוצר הם נכלאו במשטרת חלסה (היום קרית שמונה). אחד הסוהרים הערבים במשטרה הבריטית הודיע לנתן גורלי-המוכתר של כפר גלעדי על מעצרם והוא הגיע למשטרה עם בקבוק ויסקי ושחרר אותם לפנות בוקר כשהם מלוכלכים ומסריחים מהשהות המפחידה במעצר הלילי. 

האוטובוס לגליל 11.2.1948 - על אוטובוס היוצא מטבריה ועובר את כל ישובי הגליל נורו יריות של כנופיות ערביות. שתי חיילות השיבו אש עם סטנים. משה קלמן - סגן מפקד הגדוד השלישי בחטיבת יפתח החליט : הם יורים על אוטובוס שלנו ואנחנו נירה על אוטובוס שלהם".
נתיבה בן יהודה קיבלה פקודה לירות על אוטובוס ערבי שיצא מדמשק, דרך מטולה, לכיוון נבי יושע וצפת. היא יצאה מרמות נפתלי כדי לתקוף את האוטובוס. הפעולה בוצעה במלואה וכל הנשים והילדים שהיו על האוטובוס נהרגו ומאז הופסקו ההתקפות על האוטובוס היהודי מטבריה לצפון.  לימים, לא סלחה לעצמה נתיבה והמראות לא הניחו לה. היא כתבה לאביה "קיבלתי פקודה וביצעתי" אבל זכרה את הפעולה הקשה הזו כל חייה. 
אהוד ונתיבה נשארו ידידים כל החיים וכשהלכה לעולמה ונקברה בישוב מתת בגליל בו התגוררה בתה, היה אהוד היחיד מהחברים בפלמ"ח שהגיעו להלווייתה. 

פעולת סעסע 14.2.1948 - (עמוד 59 בספר על הגדוד השלישי) לחבר'ה נודע שעשרים מחבלים התיישבו בבתי הנכבדים בכפר סעסע שנמצא צפונית מערבית לצפת, ותכננו משם פעולות חבלה נגד הישוב היהודי. 

משה קלמן טס במטוס פייפר וצילם את הכפר, וביחידת המודיעין של אהוד סימנו באדום את בתי הנכבדים שם השתכנו המחבלים. קבוצה מיוחדת מתוך הפלוגה, מצויידת בחמרי נפץ, חדרה לכפר והניחה את חמרי החבלה בבתים המסומנים, ועם בוקר פוצצו רק את הבתים האלה. רוב המחבלים נהרגו. הקבוצה שביצעה את הפעולה המוצלחת חזרה עם בוקר לעין זיתים ובדרך קטפו פרחים כשי לבנות שחיכו להם. כאשר הופיעו אנשי סעסע ביום השוק בצפת, הם גורשו בלעג על שלא השכילו להגן על עצמם ועל אורחיהם. 

הפרטים לקוחים מעזבונו של של אהוד לוטם.