לוחם מיברג אבנר ז"ל

קורות חיים

"...אבנר מיברג נולד בישראל ב-4 ביוני 1925.
"...אבי לא היה מגדולי האומה, אבל הוא היה אחת הפטריוטים הישראלים הגדולים שהכרתי...צבר שלא החמיץ אף מלחמה, לא ויתר על השלום והתנדב בגיל 17 התנדב לבריגדה היהודית בצבא הבריטי, לחם בצפון אפריקה, יוון ואיטליה. נשאר עד יום הניצחון על גרמניה וממנו מיהר להתייצב בהגנה ואחריה בפלמ"ח ובפל-ים, אשר במסגרתם ליווה שיירות לירושלים והעלה מעפילים מקפריסין.
בין היתר סיפר על תפקידו כאיש פל-ים שקפץ מסירה קטנה עם חבל קטן שהיה קשור לחבל גדול ושחה איתו - הוא היה כדג במים...אל החוף בקפריסין כדי לחבר את החבל לספינה שהטילה עוגן לטובת הפליטים שהובלו לפלשתינה..."(1)

בסוף יוני 1948 ביקש אבנר מיברג , העברה מחיל הקשר ליחידה קרבית. 
"בא לעזרתי משה 'זיק'... היות והמקצוע שלו זה ימאות בוא נארגן לו העברה לפלי"ם... "בטח שמסכים"... הגעתי לחיפה [למשרדי 'המוסד לעליה'] עם מכתבי המלצה של 'זיק' ירושלמי... ושל משה צ'רבינסקי (שם דבר ב'מוסד לעלייה ב')... קבלתי כתובת של מלון "מפואר" ('בצלאל החדש')... ואני תקוע בחדר עם ותיקי הפלי"ם ואין צורך לספר על ייחוסם הגדול ואם תשאלו אותי – גם מוצדק... התדרוך היחיד שקיבלתי שעלי להתייצב על יד מזח "זה וזה" ולמצוא שם את ספינת הדיג 'כריש' ". 
אבנר, ששירת בפלוגת נמלים בצי הבריטי, מתאר את שיטת ההעלאה: "פופכן האלחוטן החזיק קשר מתמיד עם האנשים שבחוף. חוץ מקשר עין... על ידי פנס שאותת לאן אנחנו צריכים לשחות עם החבל. הגענו לחוף מתחנו את החבל והתחלנו ב"נגלות" העברה של אותם מאושרים... ל"כריש"... אותן עשרות הדקות של הלוך וחזור נראו כמו ימים ארוכים, שלא לדבר על הקור שחדר לנשמה ולעוד כמה מקומות פחות סימפטיים, מאחר והיינו כמעט ערומים במים הקפואים. השיטה הייתה די פשוטה: יושבי סירת הגומי משכו את עצמם אל "הכריש" ואנחנו שחינו על יד הסירה, כדי לשמור עליה ובעיקר כדי להחזיר אותה לחוף"... (2)

(מעריב 27.9.24) כאשר חזר אבי לשכונת בורוכוב אחרי שירותו בבריגדה היהודית, בצבא הבריטי,בפלמח ובפל-ים,הוא רצה להיות מהנדס. היו לו ידיים טובות ומוחו קדח מפטנטים. הוא רצה ללמוד אבל לסבא משה היותכניות אחרות. הוא רצה את אבי איתו במאפיה, שיעזור לו לעלות על דרך המלך...אבי שתק ונשאר במאפיה עד 1977, השנה שבה מכר את השם והמוניטין עינת. הייתי שם כאשר עלה הדחפור על המאפיה, הצריפים והפרדס. עליתי על גג סמוך וצילמתי. שנהאו שנתיים לאחר מכו אבי חלה.

בשנת 1981 פרסם אבנר מיברג את ספרו האוטו-ביוגרפי "קליידוסקופ-עם הרוח זה לא חלף".
אבנר מיברג נפטר ב-31 בדצמבר 1980.

על אביו כתב רון מינברג (מעריב 29.5.15) "...אבי מת בגיל 55. 1.80 מ' גבהו, 85 ק"ג משקלו, עיניו כחולות, ואת בלוריתו המקלישה איזן בתבונה של גבר בעל נטיות אסתטיות בזקן מפולפל בסגנון המינגווי. ביום שבו התעורר החשש שהוא חולה, הוא הקיף את הפארק הלאומי ברמת-גן בריצה קלה בבוקר. פעמיים..."...רוב חבריו לא הכירו אותו משום שלא הכירו, לא ראו ולא שמעו, לא נחשפו לשמחת חייו העולצת, לחוש ההומור המיוחד שלו, ליכולתו הנדירה להתחבב על הזולת במהלך פגישה אחת ולצורך המייאש שלו לעזור למי שנקלע בדרכו...למדתי ממנו את ההבדל הקיומי והקריטי בין טוב לרע, מהם חיי מוסר, יושרה אינטלקטואלית מהי, וכיצד לא שופר גורלם של מי שאינם משקרים ומרמים..."

1) הדברים לקוחים ממאמר של רון מיברג, בנו של אבנר , מעריב-המוסף, 6.6.2025. האיור:נעמי ליס-מיברג

(2)  אבנר מיברג, "קלידוסקופ-עם הרוח זה לא חלף" , הוצאת "רשפים", 1981, עמ' 168-176