בזם נפתלי ז"ל

קורות חיים

נפתלי בזם היה צייר, מאייר ופסל ישראלי, חתן פרס דיזנגוף לציור.
הוא נולד ב-27 בנובמבר 1924 בעיר אסן בגרמניה בשם לאו וולטז (Leo Weltz).  עלה לארץ ישראל במסגרת עליית הנוער בחודש אוגוסט 1939, לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה. הוא למד פקידות בבית הספר התיכוני למסחר, מאחר שבעליית הנוער התעקשו שעליהם לדאוג לכך שיהיה לו מקצוע. בשנת 1943 הסכימו לשלוח אותו לבצלאל, לאחר שניסיונו להתגייס לצבא הבריטי נכשל, בגלל מראהו הילדותי. עם פרוץ מלחמת העצמאות הצטרף לפלמ"ח ובין היתר עסק באיורים לפרסומי הארגון (טרם פירוקו), בתפקיד זה עיצב את צורתו הסופית של סמל הפלמ"ח שעיצב במקור אריה אלחנני.
לאחר הקמת המדינה שירת במחלקה הטכנית (ש.מ 8) באגף המודיעין.

בזם פעל, כאמן, להנציח את השואה, הבאה לידי ביטוי ברבות מיצירותיו.  נושאים בולטים נוספים ביצירתו היו תקומת עם ישראל בארצו ומאבקו לעצמאות... נושאים אלה העסיקו את בזם לאורך שנות הארבעים והחמישים, אך במקביל נתן לא אחת ביצירתו גם ביטוי להשקפותיו בנושאים חברתיים שהעסיקו את החברה הישראלית באותן השנים.
בשנת 1957 זכה נפתלי בזם בפרס דיזנגוף לציור על ציורו "בחצר הבית השלישי" (צבעי גואש על קרטון; גם הוא באוסף מוזיאון תל אביב לאמנות) שנוצר בתגובה לטבח כפר קאסם ואשר עורר הדים רבים, ובכלל זה מחאות נגד האמן על עיסוקו בנושא, הן בציבור הרחב והן בחוגי האמנים.
החל משלהי שנות החמישים ואילך גיבש בזם איקונוגרפיה אישית ופרטית העוסקת בגורל העם היהודי ובשיבתו לארצו, הפכה להיות "סמלו המסחרי" של בזם ועמה הוא מזוהה עד היום יותר מכל.
בשנת 1970 הוזמן על ידי האדריכל אבא אלחנני לצייר את תקרת אולם קבלת הפנים במשכן הנשיא בירושלים. ציור התקרה הענק, המתאר את שיבת עם ישראל לארצו, מורכב מ-63 לוחות שגודל כל אחד מהם הוא 160X160 ס"מ ומשתרע על שטח של כמאתיים מטרים רבועים.

נפתלי בזם היה נשוי לחנה, שנפטרה  בשנת 2009.לזוג נולדו שני בנים. ב-1975 נפצע אנושות בנם הבכור, יצחק (איצ'ה) בזם, בפיגוע מקרר התופת בכיכר ציון, וכעבור שלושה שבועות מת מפצעיו.

בשנת 1981 כתב רון מיברג על פגישתו עם האמן נפתלי בזם בביתו. הכתבה פורסמה שנית בתאריך: 12/04/2023

בין היתר נכתב שם: "לדברי בזם, ניסה להתנדב לצבא הבריטי בזמן המלחמה. מכיוון שהיה רזה מדי, פחות מ-40 קילו, לא התקבל. הרופא הבריטי בלשכת הגיוס אמר לו: "החוצה! החוצה!" ונפנף בידו. ב-1948, בעת המצור על ירושלים, ניסה בזם את מזלו אצל הצבא הישראלי שבדרך. נמוך ורזה, הסתובב בזם ברחובות ירושלים. הירדנים צולפים, הרובע היהודי עמד ליפול...." 
בזם מספר: 
"הלכתי להתגייס בעיר העתיקה. רציתי להיות מורה. חשבו שאני רוצה להשתמט, אז הלכתי להתגייס. הובילו אותי דרך חצרות ללשכת הגיוס, שלחו אותי לבדיקה רפואית, וגם כאן לא קלטו אותי. אז הלכתי לפלמ"ח ושם השתמשו בכישורים שלי ועבדתי במעבדה של תעודות מזויפות וצילומים...לא. אף פעם לא עמדתי במבחנים האלה. לא בספורט ולא במשחקי כוח. הלכתי יותר לבדידות, לאמנות ולקישוט. החברה קיבלה את זה בהסתייגות כמו שהיא מקבלת את זה היום. קבוצת חיילים לעגה לי כי הייתי קטן ורזה והם היו גדולים וחזקים. הם היו נהגים ביפו, לא דבר להתפאר בו, ואני הקמתי מעבדה משוכללת מאוד. הרגשתי שאני תורם והם הרשו לעצמם ללעוג לי".

"...למרות שבזם אינו דומה כלל לאב-טיפוס של הפלמ"חניק המצוי, הגדול, המשופם, החבר'מני והוא קרוב יותר ללוחמי מח"ל, כעס גם הוא על פירוק הפלמ"ח. הוא עיצב את סמל הפלמ"ח. שתי שיבולים וחרב...".

נפתלי בזם נפטר ב-2 באוקטובר 2018 ונטמן בהר המנוחות בירושלים. הותיר אחריו את בנו הצעיר, שלמה.

הפרטים נלקחו מויקיפדיה/ערך נפתלי בזם.