טוראי הודס אדם ז"ל

קורות חיים

אדם הודס נולד ב-8 במרץ שנת 1927, בעיר סטרניסלבוב אשר בפולין. ששת שנות חייו הראשונות עברו עליו שם ובשנת 1933, כאשר המפלצת הנאצית פקחה עיניה בגרמניה, עלה עם הוריו לארץ-ישראל. בארץ התיישב עם הוריו בחיפה, בקריית-חיים ושוב בחיפה שם למד בגימנסיה-ביאליק ואחר כך בבית-ספר המקצועי בסמ"ת הצמוד לטכניון.
בשנת 1945, בתום ארבעה שנות לימוד, הצטרף עם קבוצת חברים להכשרה המגויסת של הפלמ"ח בקיבוץ נען. שנתיים עשו הוא וחבריו במסגרת זו כמחלקת סיירים, פלוגה ב, מחלקה 2, תקופה בה שילבו עבודה בקיבוץ ופעילות מבצעית, כמו העברת נשק, סיורים ואיסוף חומר מודיעיני על כפרי ערבים ומחנות צבא.
כבר בתקופה זו הוערך כשרונו לציור והוא נשלח ללמוד בבצלאל גרפיקה וקבל כמה קורסים בציור. הוא הפגין את קלות עפרונו ברישומים שתעדו את מאורעות חייהם. בין תמונותיו מצויים רישומים בעט ופחם שהם, כמשב קליל, מעלים תקופות סוערות, כמו ישיבתם במעצר ברפיח בעקבות השבת השחורה.

בשנת 1947 עלה עם חבריו לגרעין להקים את קיבוץ חקוק כדי להחזיק את הנקודה. בתקופת המאורעות ומלחמת השחרור המשיכו לעסוק בעבודה מבצעית, כמו ליווי שיירות ושמירה על השדות, וכן סקלו את הקרקע מאבני הבזלת השחורים, כדי להכשיר את האדמה לחקלאות.
בליל הגשרים נטל חלק בפיצוץ גשר הרכבת מעל נחל עזה במסגרת מחלקת סיירים השתתף באיסוף מידע בטחוני על כפרים ערביים, ביניהם סיקור של מסלול ההליכה של הל"ה. בסיום המלחמה, כאשר שקטו הרוחות וחקוק היה ישוב ככל הישובים במדינה הצעירה, חזרו גם הפעילויות השגרתיות של אחזקת הישוב והקמת תשתית למקורות מחייה. העבודה היומיומית הייתה מלווה לא פעם בפרצי שמחה ויצירה שהובילו למסיבות, שלא נפקד מהם להט נעורים. אדם שירת במילואים במסגרת הגנה מרחבית. 

בתקופה זו הכירו חבריו בחשיבות עיסוקו כצייר והוא קבל יום עבודה שהוקדש לציור בלבד. זה הזמן בו הוא יצא ללימודים ולסמינרים מסודרים לציור ובין מוריו היו הציירים זריצקי, סטימצקי ומרסל ינקו. הוא הרבה לצייר את שגרת חייהם ואת הנופים מסביב, הן ברישומים והן בציורי
שמן. נטל חלק בעיטור ההגדה לפסח, עיטור שירונים ובהכנת תפאורות ותלבושות למסיבות.

בחוקוק נשא לאישה את עליזה שמש ושני ילדיו הגדולים נדב וניצה נולדו. בשנת 1957, אחרי התלבטויות רבות עזב עם בני משפחתו לרמות-רמז שבחיפה, ולאחר מכן לקריית-טבעון. פרנסה כצייר לא הייתה בימים ההם, וכדי לפרנס את משפחתו, שהלכה וגדלה עם הולדת שני הילדים הצעירים נעם ונירית, הוא הלך לעבוד בנווה-יער שעל יד בית שערים, כמדריך ומורה של קבוצות עולים, להם הקנה את תורת המסגרות.
עד 1972 עסק בהוראה בנווה-יער ובבית-ספר שפריצק בחיפה, ושילב חיי משפחה בחיי יצירה. למרות שהציור לא היה ייעודו העיקרי, ולמרות שהוא נאלץ לפרנס משפחה ביגיע כפיו, אפשר להבחין כי הוא המשיך להתקדם ביצירתו ולא נפקדו ניסיונות וסגנונות שונים בציוריו.
בשנת 1972 עקר עם בני משפחתו לנס-ציונה והעתיק מקום עבודתו לתעשייה-האווירית. בתקופה זו הוא הספיק להפוך לסבא כאשר בניו של נדב, זיו ואמיר, נולדו בקבוץ גברעם. תקופה זו הייתה רצופה התלבטויות ולא מעט אכזבות, ממקום העבודה, ממקום המגורים בנס-ציונה, שהיה אז מקום נחשל למדי בהשוואה לקריית-טבעון, הטובלת בגבעות ירוקות ונודעת באוכלוסייתה המיוחדת במינה. נוראות מלחמת יום-הכיפורים חרצו בו פצעים עמוקים.

בשנת 1974, חצי שנה אחרי פרוץ המלחמה, הכריע אותו לבו והוא נפטר בבוקר יום שישי 26.4.1974 מהתקף לב והוא בן 47 בלבד.