סא"ל דרור משה מויץ ז"ל

קורות חיים

"...משה דרור נולד בראשון לציון בשנת 1925 לאם שעלתה מרוסיה ואב ממוצא רוסי שהיה דור חמישי בארץ. מאביו ירש את אהבתו לארץ על שביליה ודרכי העפר שלה ולשכנינו הערבים. עם ידיעתו את הערבים, שפתם ומנהגיהם, טען שהביטחון היחיד שלנו להיות חזקים יותר...
בגיל צעיר עבר עם הוריו לתל-אביב ולמד בבית הספר "תל נורדוי" ולאחר מכן ב"מכס פיין" ונמנה עם הנוער העובד והלומד. 
כאשר נודע בסוף 1941 שעומדים להקים את פלוגות המחץ, עזב את לימודיו, התגייס לפלמ"ח וצורף לפלוגה ד' שמפקדה היה "הג'ינג'י"...החברות בפלמ"ח נשמרה בסוד ורק אמו ואחיו הצעיר ידעו על כך. 
מויץ היה בחור שהיטה שכם ונתן כתף לכל הזקוק לו, ויחד עם זאת היה מגיע חופשות לעזור בפרנסת המשפחה בהתאם לאישור "זמני" שהיה מקבל. בפלמ"ח היה אחד הבחורים החזקים תרתי משמע-בנוי לתלפיות ויריב שהיה רואה אותו מתקדם בצעדים איטיים לעברו היה ממהר לסור מדרכו.
היה שש למלא כל משימה אם לסייע לחבר בצרה ואם להילחם באויב ערבי או בריטי. בקרבות אלה הפגין כישורים "וירטואוזיים"- והכל עם חיוך על שפתיו. ניתן להזכיר את מקרה הצלתו של אביגדור גלביץ ז"ל\, וישראל שטריקב יבדל"א, אשר הוכה ק/שות תוך התנגשות עם הבריטים. מויץ סחב אותו על גבו ממקום הארוע עד לבית החולים "הדסה", מרחק של מאות מטרים, שם טופל... 
עם הזמן עבר לשורות הרזרבה של הפלמ"ח אך במקביל היה בין פעילי "הפלוגה המיוחדת" של "ההגנה" בתל-אביב. במסגרת זו השתתף בכמה מבצעים חסויים. 
במלחמת השחרור הצטרף לגדוד 82, בו קובצו, בין היתר, אנשי לח"י שהצטרפו ללוחמי הפלמ"ח וצה"ל, והשתתף בכיבוש רמלה ולוד ובקרבות לטרון. הוא המשיך את שירותו הצבאי בקבע ושירת, בין היתר, כמפקד גדוד בחטיבת "הנגב" אשר מטהו מוקם בעיר חוסוב. 

לאחר שחרורו מצה"ל המשיך להיות פעיל בשירות מילואים וכאשר הקימו את קו בר-לב, גוייס לחיל ההנדסה לתקופה של שמונה חדשים, טיפל בארגון ובניית ביצורי הקו ועל כך זכה לשבחים רבים". 

משה דרור נפטר בפתאומיות ב-6.8.1997. היה בן 72 במותו. 

קורות החיים נכתבו על ידי רותה חלף-אחותו של משה דרור ונלקחו מהספר פלוגה ד'-הפלוגה התל-אביבית, ארגון חברי ההגנה, סניף תל-אביב,תש"ס, 2000, עמ' 37.