סמלת לביא סמולנסקי חנה תמר ירדני ז"ל

קורות חיים

חנה לביא נולדה ב-07.04.1930 בברלין בגרמניה. בשם אדית, בת בכורה להוריה ליאו ויוהנה סמולנסקי. בשנת 1935, כשהייתה בת חמש, עלתה עם הוריה לארץ, ממש רגע לפני המלחמה.  

חנה לביא נולדה בברלין  בברלין עסק אביה בחייטות לגברים והיה לו מספיק כסף כדי לרכוש שלושה סרטיפיקטים. המשפחה הקטנה הגיעה לנמל חיפה על האנייה "גליליאו" ושוכנה בבית עולים בתל-אביב. בית ללא רצפה, המוני יתושים, תנאים קשים: העמידה בתנאים הקשים, הייתה מבחן להיקלטות בפלסטינה, סיפרה חנה. אביה קיבל עבודה בגיהוץ מדים לחיילים הבריטיים ויותר מאוחר עבד במתפרה. המשפחה עברה לבית צריף בשכונת מונטיפיורי, מול שרונה של הטמפלרים ועל גדת ואדי מוסררה. מספר חודשים אחרי העלייה נכנסה חנה לכיתה א'.

הסיפור של חנה לביא הוא סיפור על אישה שעברה ילדות ונעורים ללא גב של משפחה, תמיכה ואהבה ולמדה לשרוד בעולם, כמעט לבד. מרגע שלמדה לקרוא, הספרים היו ידידיה הקרובים. חנה לביא הפכה לאמא בגיל צעיר מאוד. היא הייתה רק בת עשר כשאחיה אברהם נולד ואביה היה מאושפז עקב מחלת ריאות. חנה רחצה וחיתלה והכינה אוכל לאחיה התינוק וגם הלכה לבית מורתה לנקות ולהרוויח מעט כסף. בשנת 1940 נפטר אביה היפה, הגבוה והשחום של חנה והיא נשארה עם אמא חלשה, שלא הסתגלה לחיים בארץ ישראל, פאסיבית מכדי שתהייה משענת לילדה על סף גיל הנעורים.

בשנת 1943 הגיעה חנה לחברת-נוער בקיבוץ בית זרע, שם מצאה מסגרת עם חום שכה חסר לה. שנה אחר-כך נפטרה גם אמה. כשהייתה חנה בת 15 ואחיה בן 5, החליטה להעביר אותו לחיות איתה בקיבוץ ולקחה עליו אחריות מלאה. כשהלכו הילדים למשפחות שלהם בקיבוץ, סיפרה חנה, היה אברהם בא לחדרה בחברת הנוער לבלות את שעות ההקמה.

חברת הנוער בה התחנכה חנה הפכה לגרעין "צבר" שהיה מיועד להתיישב בקיבוץ רבדים. במסגרת הכשרת בית-זרע "צבר" של השומר הצעיר התגייסה לפלמ"ח לפלוגה ג'. בגרעין הזה היה גם הזמר אריק לביא, ממנו לקחה חנה את שם משפחתה. כשיצאו בני ובנות הגרעין לצבא נשארה חנה בבית זרע, כי הייתה אחראית על אחיה. את מלחמת העצמאות עברה בבית זרע ויחד עם כל ילדי וחברות הקיבוץ גם היא ואחיה התפנו לחיפה, כששבו לבית זרע הקיבוץ היה הרוס מהפגזות.

האימהות המוקדמת כנראה סימנה לה את דרכה בחיים. כבר בגיל 19 התמנתה לאקונומית של קיבוץ בית-זרע - כי ידעו, סיפרה חנה, שבעבודה אני נותנת את כל הנשמה, עושה הכל ביעילות ובמחוייבות עד הסוף. את שלמה הכירה כשהגיעה פלוגת עבודה מגזית לבית-זרע ואיתו הקימה משפחה שכה חסרה לה. יובל, בנם הבכור של חנה ושלמה נולד בבית החולים הסקוטי בטבריה. בשנת 1954 החליטו חנה ושלמה לקבוע את ביתם בגזית. יחד עם קשיי הקליטה והמעבר מתרבות אירופאית לתרבות ארגנטינאית, נפטר יובל ונגדעו חיים, תקוות ויופי. שוב ננטשתי, סיפרה חנה. שלמה וחנה המשיכו והקימו משפחה יפה אליה נולדו שלוש בנותיהן - תמר, אורית ונעמי.

אחרי לידת הבנות הגדולות נכנסה חנה לעבוד במכבסה. מקום שירות רגיש ומשמעותי מעין כמוהו בשנות החמישים והשישים של ראשית הקיבוץ ועבדה בו מעל עשר שנים. רגש האימהות והניסיון שצברה חנה בלהיות אמא בא לידי ביטוי גם כמובן בתפקידה כאחראית המועדון לחבר. "התחלתי את עבודתי במועדון לחבר חודשים ספורים לפני שפרצה מלחמת יום כיפור, מספרת חנה. תקופת המלחמה הייתה בשבילי מעין אתגר, נראה היה לי חשוב עד מאד שהמועדון יתפקד דווקא בימים קשים אלה". היה צורך לדאוג להאפלה וחנה מספרת איך התרוצצה כדי להשיג מספיק בדים שיהיה אפשר להמשיך ולהפעיל את המקום. "הרגשתי", היא אמרה, "כאילו כך אני תורמת כמיטב יכולתי למאמץ המלחמתי".

חנה ידעה שהיא קפדנית ועל כך אמרה: מתי אדם מקפיד? כשאכפת לו, ולי איכפת. שנה אחת מהאיכפתיות הזאת של אם בית השקיעה חנה בגבעת חביבה, כך גם פעילותה בספריית הקיבוץ וכנציגה של הועד למען החייל בגזית.

לחנה היה תמיד איכפת, הייתה מעורבת וכל מה שלקחה על עצמה, לקחה במלוא הרצינות, למשל עניין הסרטים. חנה הייתה ידועה כחובבת קולנוע, מצויה בשמות הסרטים, שמות השחקניות והשחקנים ובכל מה שקרה סביב עולם הקולנוע. היא גם זאת שבתקופה מסוימת הזמינה את הסרטים לימי שלישי בערב וראתה בהקרנות אירוע תרבותי של ממש. מגיל צעיר מאוד הייתה חנה הולכת לבית קולנוע עם מעט הכסף שהיה לה "הכרטיסן, כך סיפרה, נראה היה בעיני כמלך העולם..."

ההתמסרות לפרטים הקטנים, לאהבה לאסתטיקה, לסדר ולניקיון, לפרחים ולריחות טובים באה לידי ביטוי בעבודות היד שחנה החלה לעסוק בהן כשכבר הייתה פנויה מעבודה. בשנים ההן גם הגיעו הנכדים והנכדות שהסבו לה אושר גדול והפכו את המשפחה הקטנה שלה שנעלמה לה מהר מדי, למשפחה רחבה ומלאת חיים.

שנים רבות חיה חנה בביתה הקיבוצי והייתה שמחה בו, אך כשהחלו קשיים פיזיים לא היה מנוס אלא לעבור לבית-הסיעודי, בו חיה בשנים האחרונות שלה, תמיד מטופחת וערנית אך הקשר עם ביתה הקיבוצי כולו הלך ונחלש.

חנה השאירה אחריה שלושה דורות לתפארת: בנות, נכדים ונינים.

חנה לביא התגוררה בקיבוץ גזית עד פטירתה ב-13.5.2021.  

הפרטים באדיבות אתר קיבוץ גזית.