בר רוטפלד שושנה

קורות חיים

שושנה- שוש בר נולדה בווינה שבאוסטריה בתאריך 29.10.1927 , בשם רנה – RENEE, להוריה רגינה וקרל- יעקב רוטפלד ( שנספו בשואה ). בשנת 1937 התחילה את לימודיה בגימנסיה, אך עם פלישת הנאצים לאוסטריה היא הורחקה מבית הספר עקב יהדותה.

באפריל.1939 בגיל 11 , עלתה ארצה לבדה, לאחר פלישת הגרמנים לאוסטריה, בשנת 1939, במסגרת עליית הנוער ונשלחה ללמוד בפנימייה של כפר הנוער בן שמן. עם סיום הלימודים בבן שמן , התחילה את לימודיה בבית הספר לאחיות שליד ביה"ח בלינסון ( בעיקר בגלל שהייתה שם פנימייה ),התמחתה כאחות חדרי נתוח וסיימה אותם בהצלחה בשנת 1948 כאחות מוסמכת.

בשנה זו התגייסה למטה חטיבת הראל ולגדוד הרביעי. כאחות כירורגית מוסמכת. תחילה בגדוד הרביעי – הפורצים בחולדה, עוזרת לרופא ניו זילנדי ובהמשך הצטרפה לבית החולים הקדמי שהוקם במנזר, שליד כנסיית אבו גוש , בניהולו של ד"ר יששכרי. הצוות הכירורגי של בית החולים כלל את ד"ר יששכרי- המנתח, את האחות הדסה ריטוב-צלנר , ואת נהג האמבולנס פאול בר. עד מהרה שוש התאהבה בפאול, הפלמחניק , שכמוה היה" יקה " וניצול שואה והם הפכו לזוג .פעלה  בחולדה, בקרבות לטרון, באבו גוש, במבצע נחשון ובמבצע עובדה והגיעה עד גם עד לעוג'ה-אל-חפיר.
שוש מספרת שהאחיות ישנו במנזר, בשקי שינה , בחדר הסמוך לחדר בו אושפזו הפצועים קשה , בכדי שיוכלו לתמוך בהם בלילה. הניתוחים נעשו על המזבח של חדר התפילה, מתחת לצלב, לאור פנסי לוקס, כיוון שלא היה חשמל. גם מים זורמים לא היו והם שאבו מים מהבאר. הצוות טיפל במאות לוחמים פצועים וקבעו את מותם של רבים אחרים. בית החולים הקדמי פעל במנזר באבו גוש, לאורך כל תקופת הקרבות של חטיבת הראל באזור ירושלים ,עד נובמבר .1948 הקרב החטיבתי האחרון היה הקרב על המשלט המשותף במסגרת מבצע ההר – משם הגיעה אליהם גופתו של סרן אהרון שמי- גימי .
בדצמבר ,1948 במבצע חורב ,ירדו כולם עם האמבולנס לנגב המערבי, לקרבות בעוגה אל חפיר , שם טיפלו בפצועים רבים .
במרץ ,1949 במבצע עובדה לכיבוש אילת , ירד צוות בית החולים בטיסה במטוס דקוטה ללא חלונות לשדה אברהם. באמצע 1949 עם פרוק הפלמ"ח לא שוחררה אלא הועברה לסרפנד ושימשה כאחראית על חדר הנתוח היחידי בדרום. בשנת 1949 נשאה לפאול בר, שהיה מלווה שיירות ושרת בגדוד החמישי והמשיכה לשרת עד לשחרורה. משפורקה חטיבת הפלמ"ח הראל, נשארה שוש בצה"ל עברה למחנה צריפין שם שימשה כקצינה, כאחות ראשית ומנהלת חדר ניתוח. בתחילת 1950 השתחררה מצה"ל בדרכה סגן.

אחרי המלחמה שוש ונהג האמבולנס – פאול בר , שניהם חסרי בית ומשפחה, אומצו על ידי צפורה ויהושע ריטוב, הוריה של חברתם לצוות– האחות הדסה. הם עברו לגור בביתם במושב חרות שבשרון שהפך לקומונה. שם הם התחתנו שם גם נולד בנם הבכור , רוני ( 1951 ) , שציפורה משמשת לו כסבתא. לאחר מכן עברו שוש ופאול לירושלים, שם נולדה ביתם – ענת . שוש עבדה כאחות מקצועית במספר מקומות : במשרד הבריאות, בביה"ח אביחיל לחולי שחפת, בביה"ח ביקור חולים וכאחות בבתי ספר.
בין השנים 1973-1977 שהו שוש ופאול בקנדה – בשליחות של אוניברסיטת בן גוריון. כשחזרו המשיכה לעבוד כאחות בבתי ספר עד שפרשה לגמלאות ( 1992 ). שוש המשיכה להיות פעילה , התנדבה , למדה באוניברסיטה טיילה בעולם ובילתה בחיק המשפחה.
נכון להיום ( 2026 ) שוש מתגוררת בדיור מוגן בירושלים. ( הרשימה אושרה ע"י רוני וענת  ). 
קצת על בית החולים באבו גוש
בית החולים הקדמי של חטיבת הראל פעל לאורך כל תקופת הקרבות באזור ירושלים. הצוות הראשוני, ד"ר יששכרי והאחות הדסה ריטוב עלו לירושלים בשיירה האחרונה –שיירת הדמים ( 20.04.48) . השיירה נכנסה למארב והם טיפלו בפצועים תחת אש.
בשלב הראשון פעל בית החולים בבניין המשטרה המנדטורי של אבו גוש ולאחר מכן עבר לגבעה הסמוכה, למתחם כנסיית גבירתנו של ארון הברית. בית החולים פעל במבנה המגורים של הנזירות - מול הכנסייה . אז גם הצטרפה אחות חדר הניתוח – שוש.
כל בוקר היו מגיעים לרחבה שלפני המבנה הפצועים מליל הקרבות האחרון . הרופא והאחיות היו עושים מיון ראשוני , הפצועים קשה מאוד היו מקבלים טיפול לייצוב מצבם ונשלחים עם פאול באמבולנס לבתי חולים בירושלים . הפצועים בינוני עד קשה היו מנותחים במקום. ד"ר יששכרי היה מנתח כאשר האחיות שוש והדסה היו עוזרות לידו . את התפירה לאחר הניתוח היו פעמים רבות מבצעות האחיות . כיוון שלא היה רופא מרדים , פאולי, נהג האמבולנס היה גם המרדים. חדר הניתוח עבד בחדר התפילה של הנזירות , בלי מים זורמים ובלי חשמל לאור פנסי לוקס. שולחן הניתוח היה המזבח ודמותו של ישו הצלוב שמרה על כולם מלמעלה. בנוסף לצוות חדר הניתוח היו בבית החולים גם שתי אחיות מתחלפות שתי תלמידות מהדסה, עוזרות מקיבוץ קריית ענבים וחיילת שהייתה בקשר עם המשפחות. 
גם הרוגי הקרבות הגיעו לבית החולים ולאחר קביעת המוות הם נשלחו לקבורה בבית הקברות החטיבתי הסמוך בקריית ענבים. בספרו"תש"ח", מתאר הסופר יורם קניוק – את הגעת גופתו של המפקד הנערץ – "ג'ימי".
כך, קיבלו לוחמי חטיבת הראל, שלחמו באזור ירושלים, עורף רפואי הצמוד לאזור הקרבות.

נרשם על ידי דני צלנר אשר אמו שמשה כאחות יחד עם שוש.
מתוך ראיון עם שושנה בר וידע אישי