לוחם אלון חצקביץ יוסף יוסק'ה ז"ל

קורות חיים

יוסק'ה נולד בבית הסוהר בויניצה ברה"מ (כיום אוקראינה) בו אימו דינה ביק נאסרה בגין פעילות מחתרתית ציונית במסגרת הצ"ס (המפלגה הציונית-סוציאליסטית). אביו, ששם משפחתו היה מוצניק, היה פעיל בונד, וגם הוא היה כלוא באותן השנים.

בהיותו בן שנה, אימו נשלחה לגלות באטבסר שבקזחסטן ויוסק׳ה גדל בבית סבו וסבתו (דוד וקלרה ביק) הוריה של אימו בבְּיֶילַאיָה צֶרְקוֹב. הסב היה סוחר עצים ויוסק׳ה בילה את ימיו ביערות ובנסיעות עם הסב.

את זיכרון הפרידה האכזרית של יוסק'ה מאמו היא העלתה על הכתב: "אתה בן שנה וללכת אינך יכול. בפיך רק מלמול ומילים מקוטעות בודדות. באים עריצי ה-GPU לאסור אותי. לא נתנו לי לגמור להאכיל אותך ואני כמו עכשיו שומעת את בכייך קורע הלב בזמן שמובילים אותי. מבט של שני זוגות עיניים נחרט אז בליבי. אב מלווה את בתו לדרך ללא נתיב וילד את אימו בעיניים מבוהלות ונפחדות ופה ממרר בבכי... בית חולים בבית הסוהר. מביאים אותך אלי. למדת כבר לפסוע ברגלייך הקטנות. בתנועה מהירה אחת אתה נזרק אלי ו... קת רובה חוסמת לפניך את הדרך. לא עזרו בקשות והפצרות. הבכי המר שלך מאז מצלצל באוזניי כצלילים בלתי נשכחים."

בבית סבו וסבתו פגש מדי פעם את משפחת אביו הביולוגי, אך מעבר לכך לא זכה להכיר את אביו.

בהיותו בן חמש קיבלה אימו סרטיפיקט לעלות לארץ אך נאסר עליה לקחת עימה את יוסק'ה. למרות זאת, באומץ ותושייה שאפיינו אותה, היא הצליחה לקחת אותו באופן לא חוקי ועלתה עמו ארצה.

אביו הביולוגי שהיה גם הוא במאסר באותם ימים, על רקע פעילותו ב׳בונד׳ לא עלה עמם ארצה. לקראת סוף שנות ה-30 יצר קשר מחודש עם דינה וביקש עזרתה בקבלת סרטיפיקט לעליה לארץ אך היא כתבה לו ״את הסרטיפיקט שלך כבר בזבזת, ארץ ישראל זקוקה לציונים אמיתיים״. עקבותיו אבדו במלחמת העולם השנייה.

לאורך השנים דינה ויוסק'ה הניחו כי כל משפחתה של דינה נרצחה בשואה אך רק אחרי 2010 התגלה כי אחות אחת שרדה ויוסק'ה זכה לפגוש את אחד מניניה של אחות אימו.

ב-27 בינואר 1930 הגיע עם אימו לארץ על גבי האוניה "איליץ".

הוא זכר לפרטי פרטים את ההפלגה הארוכה מאודסה לארץ, איך כולם חשו ברע ורק הוא נהנה והתחבר עם הימאים. עוד זכר את קבלת הפנים בארץ בה גילחו את ראשו וריססו אותו בחומר חיטוי.

הם נקלטו בקיבוץ גבעת השלושה. יוסק׳ה צורף לחברת הילדים במשק. ילדותו ללא הורים, העלייה לארץ זרה והפרידה הנוספת מאימו בקיבוץ הפכו את השתלבותו במשק לקשה. אמנם הוא היה בוגר ועצמאי מאד יחסית לגילו אך התקשה לקבל מרות. הסתבך לא פעם במעשי קונדס, קטטות וצרות אחרות.

יחד עם זאת הוא הרבה לקרוא וללמוד בכוחות עצמו. לשוטט בשדות והתחבר עם תושבי האזור הערבים.

בקיבוץ, דינה התחתנה עם המשורר ישראל חצקביץ ונולדו להם שני ילדים – אילנה ועמיק (עמיק נהרג ב-1985 בתאונת דרכים).

ישראל אימץ את יוסק'ה כבנו לכל דבר. כשיוסק'ה היה כבן 14 נהרג חצקביץ מנגיחת פר בגבעת השלושה ויוסק׳ה התייתם בשנית.  

בגיל 14 נשלח מהקיבוץ לחברת נוער באשדות יעקב. שם שהה עד גיוסו לפלמ"ח ב-1942 בהיותו בן 17. בתחילה שירת בפלוגה ג' בקיבוץ יגור ולאחר מכן בפלוגה ד' בשדה נחמיה, גבעת חיים, עין חרוד, בית אלפא ומקומות נוספים.

בהמשך, עד פרוץ המלחמה, חזר למשק והפך לשומר השדות. הוא שמר לבדו בשדות גבעת השלושה כאשר הוא רוכב על סוסו שכונה "חסן" (יוסק'ה קרא לו כך על שם גיבור אגדת ילדים ששודרה בערבית באותם ימים ברדיו בשם חסן שאטר – חסן הגיבור). הוא התגורר לבדו בבית אבן ששימש כעמדת הגנה על הישוב היהודי במאורעות 1936 ועדיין עומד על תילו. שם הגן על שדות המשק מפני גניבות ומעשי חבלה שהיו נפוצים (אזור ואדי אבו אל היג'א, נזל'ה, שבט אבו כישאכ, פג'ה). במקביל העמיק את היכרותו עם ערביי האזור. רכש את השפה ויצר קשרים עמם. כישורים וקשרים אלו שירתו אותו היטב בהמשך הדרך.   

במלחמת העצמאות השתתף בקרבות בחטיבת יפתח כלוחם ומפקד כיתת מקלענים. בין היתר השתתף במבצע חירם בגליל. במבצע דני שם נלחם ברמלה, לוד, גזר ואזור לטרון וכן בקרבות הנגב במבצע יואב.

אחרי מלחמת השחרור ופרוק הפלמ"ח, היה מחלוצי תפקידי השטח המיוחדים באמ"ן שם מילא שורת תפקידים מאתגרים והשתתף במבצעים שחלקם לא פורסם עד היום. היכרותו עם השפה הערבית, היכרותו הטובה עם השטח ואופיו הייחודי סייעו לו רבות והוא שירת בקבע עד אמצע שנות ה-60.

לאחר שחרורו מצה"ל ועד פרישתו לגמלאות עבד בחברות אנרגיה ודלקים בדגש לניהול הממשקים עם החברה הערבית בשטחים ובקרב ערביי ישראל.

יוסק'ה, אב, בעל וסב מסור היה נשוי לרעיה ז"ל. אב לשני בנים וסב ל-5 נכדים ונכדות.

לאורך חייו היה איש ספר. קרא ולמד ללא הרף. היה בעל ידע כללי יוצא דופן.

יוסק׳ה היה מספר סיפורים מחונן שנהג לשלב עברית, ערבית, רוסית ויידיש בסיפוריו ובעל חוש הומור מפותח. חובב היסטוריה. בעל ידי זהב. הכיר כל פינה בארץ. המשיך לשמור על קשרים קרובים עם חבריו היהודים, הערבים והדרוזים.

חבריו נהגו לומר כי יוסק'ה נותר פלמ"חניק עד יומו האחרון.

הלך לעולמו ב-13 ביולי 2014 ונטמן בקיבוץ עינת.

את קורות חייו מסר בנו, יאיר אלון, ב-23 בינואר 2026.