לוחם בהרל אורי-צבי אוצי ז"ל

קורות חיים

אורי נולד בירושלים לאביו עו"ד דוד בהר"ל, גזבר הסוכנות היהודית משנות העשרים ועד לשנות החמישים, ולאמו דבורה. שני הוריו עלו ארצה בשנת 1922 מהעיר רובנה שבאוקראינה. מילדותו ועד מותו גר בבניין שאביו בנה ברחביה בשנת 1929. בחצר אותו בניין, בשנות השלושים, הוחבא סליק של ההגנה. אורי השלים שתיים עשרה שנות לימוד בגימנסיה העברית בירושלים, ולמד גם בקונסרבטוריון למוזיקה כנגן כינור. 
כנער היה פעיל בהגנה ובתנועת הנוער גורדוניה, על כך כתב בספר אוטוביוגרפי, "הצטרפתי בשל ההכרה העמוקה בצורך להכין את הנוער לקראת תפקידיו העתידיים בשטח הביטחוני וההתיישבותי". במחנה קיץ של התנועה, בשנת 1942, הכיר את אשתו לעתיד חנה לאוטמן, שהתגוררה גם היא ברחביה ולמדה גם היא בגימנסיה העברית. [חנה, לעומתו, סיפרה שנפגשו כבר שנתיים לפני כן כשהייתה מסתובבת סביב הבניין שלו ומחכה שייצא להשקות את הגינה, "הוא היה אז חתיך עם עיניים כחולות"]. יחד עם חנה, שימש מאוחר יותר כמדריך בגורדוניה ובגדנ"ע. הם נהגו להיפגש כל יום.  אורי וחנה התחתנו בשנת 1953 ונולדו להם שלושה ילדים, עופר, נועם וזוהר. זוהר נפטר ממום בליבו כשהיה בן 3. לאורי וחנה שבעה נכדים וכמה נינים.
בשנת 1947 הצטרף להכשרה המגויסת בדגניה ב'. בתחילה ליוו שיירות בגליל ועסקו גם בביטחון שוטף של שמורת דן והגנה על הקיבוץ מפני כוחות סוריים. במהלך ליווי שיירות ליד איילת השחר נהרג מול עיניו חברו, צבי בלחטובסקי ז"ל. אורי איבד מכרים נוספים מההכשרה בקרב הקשה בנבי יושע, בו נפל גם דודו.
לאחר מכן הצטרף לגדוד השלישי בחטיבת יפתח ונלחם בקרב על כיבוש צפת, שם נהרג מפקדו הנערץ איציק הוכמן ז"ל. [הוא תיאר זאת בספרו, "שעות ספורות לאחר קבלת הדרכה שטחית ביותר, הפעלתי נשק אנטי טנקי (PIAT) שהגיע ישירות מחו"ל לקרב כיבוש צפת. עקב תנאי השטח, יריתי בעמידה. הרתע החזק העיף אותי אחורה, אז הביאו שני בחורים, גברתניים, שיתמכו בי מאחור. המפקד קבע באילו מטרות לירות. חלקנו במשותף אותו כובע פלדה; הוא חבש אותו כשהרים את הראש לראות מאיפה נורית אש מקלעים, ואני חבשתי אותו כשיריתי פגזים. כך, פגז אחר פגז, חיסלנו את מרבית הירי האוטומטי מן העמדות של האויב, עד שהיה אפשר להסתער על בניין המשטרה"]. במהלך אותו לילה איבד חלק מאצבעו. לאחר הפריצה לבניין המשטרה העירונית של צפת, סיפר אורי, איציק הציב לוחם מול כניסה לאחד החדרים והורה לו לירות בכל מי שיופיע בפתח ולאחר מכן, כנראה עקב פיזור דעת, הופיע בפתח בעצמו ונורה. אורי סיפר כי חייו אולי ניצלו משום שאיציק שלח אותו לחבוש את ידו לפני הפריצה לבניין המשטרה. לאחר הקרב על כיבוש צפת, צורף למחלקה אחרת באותו גדוד ולחם במבצע דני, כיבוש לוד, קרבות עמק אילון ולטרון ובנגב הצפוני.
לאחר מלחמת השחרור, היה ממייסדי קיבוץ צרעה. כאשר מונה להיות מנהל מפעל הקרטון בקיבוץ, וגילה שכדי להשיג חומרי גלם הוא נאלץ להיאבק במנגנונים ממשלתיים מסורבלים, התעורר עניינו של אורי בכלכלה הישראלית – "נראה לי כל כך משונה העניין הזה שרציתי ללמוד כלכלה", נהג לספר. בשנות החמישים, אורי התחיל ללמוד באוניברסיטה העברית, לימודים שאותם יסיים כבוגר מדעי הרוח, מוסמך בכלכלה ובסטטיסטיקה ודוקטור לפילוסופיה בכלכלת העבודה ואקונומטריקה. במקביל היה מראשוני המורים בחוג לכלכלה של האוניברסיטה העברית בירושלים ולימד שיעורים בכלכלת ישראל ובמבוא לכלכלה. כמו כן, היה מראשוני החוקרים במכון פאלק למחקר כלכלי בישראל, עסק במחקר כלכלי במחלקת המחקר של בנק ישראל, וניהל מחלקה כלכלית בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. בשנים שלאחר מכן עסק במחקר עצמאי. אורי פרסם שני ספרים ומאמר שהתפרסם בכתב עת של אוניברסיטת הרווארד. 
בשנים שלאחר פרישתו מהמחקר אהב לטייל בחברת נכדיו, לנסוע באופניים בשבילים בברלין יחד עם חנה, לנגן בכינור ולהאזין למוזיקה קלאסית בביתו. אורי הלך לעולמו בשנת 2008, בירושלים.