לוחם אלישוב יוחנן יוהנס ז"ל
קורות חיים
יוחנן נולד בפתח-תקווה, ארץ-ישראל, ב-17 במרץ שנת 1931. התגייס לפלמ"ח באוקטובר 1947.
היה במסגרת המקובלת בפלמ"ח, בגבעת-עדה, עבודה ואימונים. מפקד המחלקה היה רפאל איתן [רפול]. בתחילת שנת 1948, עלה עם יחידתו לירושלים, ההתארגנות הייתה ב"שרונה". הלינה - בקיבוץ חולדה ומשם עלייה בשיירה לירושלים - המטרה: תגבור חטיבת-הראל.
שרת בגדוד הרביעי, בפלוגה ב'. צורף לפלוגה על ידי מפקדה חיים פוזננסקי [פוזה] כשהיה בחולדה. פוזה מינה אותו להיות ה"רץ" שלו. יוחנן היה צמוד ל"פוזה", עד לפעולה שנכשלה, בנבי-סמואל. בשיתוף עם המ"כ חבובה ותגבורת מהגדוד החמישי הם ארגנו את הנסיגה לאחר כשלון הפעולה: פינו את הפצועים והעמיסו את כלי הנשק שנותרו. הנסיגה הייתה עד כביש ירושלים.
בהמשך השתתף במספר פעולות: בכבוש בית-סריס, באבטחת הדרך לירושלים, [בשער-הגיא], בניסיון הכניסה לעיר-העתיקה דרך שער-ציון, ניסיון שלא הצליח. היה רצון לשים ליד החומה כמות גדולה של חומר נפץ, לשם פריצתה, אולם הייתה התנגדות לכך מטעם ה"הגנה" בירושלים, בגלל החשש לפגיעה במנזרים. כן השתתף בכיבוש בית איכסא, בכיבוש בית-מחסיר.
לאחר מכן בעת ההפוגה הראשונה ביוני 1948, עבר לנגב ושרת במטה הגדוד השביעי תחת פיקוד של עוזי נרקיס. השתתף בקרבות בנגב המנותק, במבצע "יואב", בכיבוש באר-שבע, מבצע "לוט" לשחרור סדום, מבצע "חורב" בכבוש אבו-עגילה, במבצע "עובדה" בכיבוש אילת. היה נוכח במעמד הנפת דגל הדיו.
ב-14.09.26. פורסמה ב-Y.net נינה פוקס הכתבה הבאה:
לוחם הפלמ"ח , אחרון מניפי דגל הדיו באילת הלך לעולמו בגיל 95: "לא הבין אז את גודל האירוע"
לוחם הפלמ"ח יוחנן אלישוב התגייס למחתרת ב-1947, ולקח חלק בקרבות על הדרך לירושלים. הוא השתתף בכיבוש אילת במלחמת העצמאות - שם הופיע בתמונה שהפכה לאחד הסמלים המזוהים ביותר עם הקמת המדינה. "לא היה להם דגל אז הפקידה שלהם לקחה סדין וציירה עליו", אמר בנו. אלישוב, מאחרוני לוחמי דור תש"ח, הוא האחרון שנותר בחיים מבין הנוכחים במעמד ההיסטורי של הנפת דגל הדיו לאחר כיבוש אילת במלחמת העצמאות - תמונה שהפכה לאחד הסמלים המזוהים ביותר עם הקמת המדינה.
אלישוב יליד פתח תקווה, היה מלוחמי הפלמ"ח הבולטים שליוו את הקמת המדינה. עם גיוסו בסוף 1947 הוכשר תחת פיקודו של רפאל איתן, ובהמשך עלה לירושלים לתגבור חטיבת הראל, שם שימש כרצו האישי של המפקד חיים פוזננסקי ("פוזה") בגדוד הרביעי. במהלך קרב נבי סמואל הוביל את פינוי הפצועים והציוד, ובהמשך לקח חלק בקרבות מפתח על הדרך לבירה, ובהם כיבוש בית מחסיר והניסיון לפרוץ לעיר העתיקה.
בהפוגה הראשונה עבר לחזית הדרום, לחם במבצעים המרכזיים בנגב ובסיני, היה נוכח במעמד היסטורי של הנפת דגל הדיו באילת, ושימש כנהגו של יגאל אלון. את שירות המילואים הארוך שלו עשה בחיל התותחנים, תוך השתתפות בכל מלחמות ישראל ממבצע קדש ועד מלחמת לבנון הראשונה.
בחיים האזרחיים הקדיש עשרות שנים לבניית הארץ ולפיתוח התשתיות הלאומיות. במשך שנים עבד כנהג רכב כבד בחברת "סולל בונה", והיה שותף פעיל בסלילת כבישים ובהקמת מפעלי פיתוח באזורי הדרום, הנגב, ים המלח והמכתשים. בהמשך דרכו המקצועית שימש כקניין בחטיבת המפעלים של החברה. גם לאחר יציאתו לגמלאות המשיך לתרום לחברה והתנדב במשך שנים באגודה לסוכרת.
יואב בנו ספד לו בשיחה עם ynet וידיעות אחרונות: "אבא התחיל מזה שהוא היה דיסלקט מטורף. הוא לא רצה ללמוד והוא התחיל לעבוד בגיל 13 במוסך. בגיל 16 הוא התגייס לפלמ"ח ומשם התחילה הדרך המאוד מיוחדת שלו. כשאבא הניף את דגל הדיו הוא לא הבין את גודל האירוע. לא היה להם דגל אז הפקידה שלהם לקחה סדין וציירה עליו. רק אחר כך זה הפך לאיקון היסטורי".
"אבא לא היה מלומד", סיפר עליו יואב בנו. "הוא אמר שהוא לא רוצה ללמוד אנגלית ואמר שקודם האנגלים ילמדו עברית. הוא היה אבא נהדר, איש משפחה, והיה מעורב בחיים שלנו ודחף אותנו לערכים של אהבת הארץ. עד גיל מאוד מבוגר לא היינו בחו"ל. האנשים האלה כמו אבא שלי היו אנשים עם ערכים ישרים. הייתה להם פשטות עם חכמה וצניעות. גם אחרי הפציעות שהיו לו עם המוקש, הוא לא רץ לחפש את הנכות שאולי מגיעה לו. תמיד אמר שמי שבריא שילך לשרת את המדינה".
לדבריו אביו היה צלול עד יומו האחרון והיה מעורב בכל מה שקורה במדינה. "הוא אמר לפני שנים שמשקרים לנו ושאין לנו מספיק חיילים בצבא. הוא אמר את זה לפני עשור ואני זוכר שהתעצבנו עליו ואחרי 7 באוקטובר אמרנו לו שהוא צדק. הוא ראה את הנולד. הוא היה מבוני המדינה ומבחינתו החריבו את המדינה שבנה כשהטילו האשמות על דברים שהיו בעיניו קונצנזוס כמו בתי המשפט, הצבא, המוסד. הוא מאוד כעס על זה".
יוחנן אלישוב התגורר בפתח-תקווה עד לפטירתו ב-12 בספטמבר 2026.
אלבום תמונות