סא"ל פרגר אלי אריאל ז"ל

קורות חיים

"נולדתי בשנת 1930 בבודפשט, הונגריה למשפחה מסורתית. אבי, יליד קאליש, פולין, היה סוחר. היה לי אח מבוגר ממני ב-6 שנים. בילדותי למדתי בבית ספר עממי יהודי ובגימנסיה יהודית ריאלית.
ב-19 במרס 1944 כבשו הגרמנים את הונגריה. ב-5 באפריל נאלצתי לענוד את הטלאי הצהוב ולהפסיק את לימודיי. אבי נלקח לעבודות כפייה. אחי הגדול שהסתתר נעצר ונשלח למחנה עונשין. אני ואמי נותרנו בבודפשט המופצצת והצטופפנו עם משפחות יהודיות נוספות בבית שסומן במגן דוד צהוב. ביום שאנשי “צלב החץ" הפאשיסטיים תפסו את השלטון באוקטובר 1944, נלקחנו כבני ערובה ביחד עם אלפי יהודים למגרש מרוצי סוסים, שם הוחזקנו בקור ובגשם שכובים על האדמה עד שההפיכה הושלמה. רק כעבור יומיים הוחזרנו לבית המוגן להסגר. במשך אותה התקופה נמשכו רצח היהודים בעיר ושליחת היהודים למחנות ההשמדה.
ב-15 בנובמבר הוצעדתי עם אמי ועם אלפי יהודים נוספים לתחנת הרכבת מעבר לנהר הדנובה ברובע בודה. הגברים, שהיו זקנים וילדים בלבד, הופרדו מהנשים. הנשים, ביניהן אימא שלי, הועלו על רכבת. אמי מצאה את מותה במחנה הריכוז בברגן בלזן. לאחר שראיתי כיצד מעלים את אמי לרכבת, ברחתי בלילה מריכוז הגברים בתחנה. הודות לחשיכה ולהפצצות האוויר הצלחתי לעבור בריצה את אחד הגשרים מעל הנהר ולהגיע לבית
מוגן של הצלב האדום בפשט שהיה מיועד ילדים ואותו ניהלו אנשי התנועה הציונית. בשל המראה הארי שלי, שימשתי כמה פעמים כבלדר להעברת ניירות מזויפים. באחד הימים, בשעה שחזרתי לבית היתומים, ראיתי כי אנשי “צלב החץ" ושוטרים מפנים את הילדים לגטו, ולכן ברחתי משם. הסתובבתי ברחוב ובינתיים החלה הפצצה. פקח הג"א שראה אותי, צרח עליי והורה לי להיכנס לאחד המקלטים. ירדתי למרתף של בית מגורים
שם שהיתי כשבועיים וסבלתי מרעב ומצמא. שתיתי מים מזוהמים מדלי לכיבוי אש וחליתי בדיזנטריה. באחד הימים שמעתי חיילים רצים במרתף. לפי מדיהם השונים הבנתי שהם חיילים רוסים. יצאתי בשארית כוחי הצלחתי להגיע לבית הוריי, שם טיפלה בי אחת השכנות במסירות עד להחלמתי.
מבני משפחתי לא שרד איש.

במרס 1945 הצטרפתי להכשרה של הנוער הציוני בבודפשט. בדצמבר אותה השנה, בסיוע ארגון “הבריחה", חציתי את הגבול לאוסטריה. מווינה עברנו למחנה עקורים בגרמניה. בחורף 1946 עברה הקבוצה לאיטליה ובמרס 1947 עלינו על האנייה “מולדת". כ-80 ק"מ מהחוף נבקעה בטן האנייה ו-4 אניות מלחמה בריטיות השתלטו עליה. כל נוסעי האנייה הועלו בכוח על האניות הבריטיות, נלקחו לחיפה והוגלו לקפריסין. לאחר 8
חודשי מעצר במחנה הסגר בקפריסין, בסוף 1947, הגעתי לארץ ונשלחתי לכפר גליקסון.
ב-1948 התגייסתי לפלמ"ח ונלחמתי כחבלן במלחמת השחרור. המשכתי לשרת בצבא קבע וסיימתי את שירותי בדרגת סא"ל.
בשנת 1951 נשאתי לאישה את בתיה בלכר ילידת ליטא. יש לנו בת, רחל, ושני נכדים.
את קורות חיי תיעדתי בספר “המוצל מאש" ובספרים נוספים."

קורות חיים של פרגר אלי, בן מנחם ורחל, יליד בודפשט, הונגריה, כפי שמסר ל"זוכרים לדורות" - תיעוד ניצולי שואה תושבי רעננה. 

אלי פרגר נפטר בספטמבר 2024.