דלג לתפריט הראשי (מקש קיצור n) דלג לתוכן הדף (מקש קיצור s) דלג לתחתית הדף (מקש קיצור 2)

לוחם אבנר זליקוביץ משה ז"ל

בן נחמה ואלימלך
נולד ברמתיים, ישראל
ב-29/5/1929
גוייס ב-1948
שרת בפלמ"ח
יחידות: פל' ו', חטיבת יפתח, חטיבת הראל, הגדוד הראשון, פל' א'
בהכשרת משמר-הים
תפקיד אחרון: קשר
שוחרר ב-1949
נפטר ב-23/6/2008

קורות חיים

משה אבנר נולד ב-29.5.1929  ברמתיים אשר בשרון, להוריו אלימלך ונחמה אבנר (זליקוביץ).
במסגרת עבודת שורשים סיפר משה לנכדו רגב :

"בהיותי בן שש, עברתי עם משפחתי לתל-אביב, שם עבד אבי בארגון "ההגנה". בתל-אביב למדתי בבית הספר "נורדאו" ולאחר מכן עברתי לבית ספר תיכון מקצועי במגמת מסגרות. כמו בני נוער אחרים בסביבתי, גם אני הלכתי לתנועת הנוער העובד. באותה תקופה היה נהוג שתנועות הנוער מכינות, על ידי שיחות, לקראת התגייסות לפלמ"ח, על העתיד שעומד לפנינו - דיברו על כך בסודי סודות. את לימודינו לא יכולנו לסיים כי הלכנו לפלמ"ח. 
הקבוצה שלי יצאה להכשרה מגויסת של הפלמ"ח, לקיבוץ עין חרוד, חלק מן הזמן התאמנו בקרב מגע, קפא"פ, תרגילים שונים, מסעות ולעתים רחוקות התאמנו בירי (פשוט חבל היה לבזבז תחמושת).  המ"כ שלי היה שמוליק (אותו שמוליק מההצגה של זוהרה) שנהרג מאוחר יותר בתאונת אימונים. ממעיין חרוד עברה קבוצתי למשמר הים - היום קיבוץ אפק. מקיבוץ אפק נשלחנו ארבעה חבר'ה למחלקה רגילה במעלה החמישה שתפקידה היה לאבטח את המשלטים שמעל כביש תל-אביב ירושלים, ציר באב-אל-באד (שער הגיא). תפקידנו היה למשוך את אש הערבים מהשיירות אלינו, כדי שהן תוכלנה לעבור בשלום את הדרך ולהביא אספקה לירושלים.  זכור לי במיוחד האירוע הטרגי של הל"ה, אותה תגבורת של 35 אנשי פלמ"ח שנשלחה לסייע לגוש-עציון הנצורה. הייתי צריך לצאת עם אותה תגבורת אך היות והייתי אחרי ניתוח שבר, פסלו אותי מלצאת. גורלה של השיירה ידוע ליד הכפר בית-צוריף הקיפו אותם הערבים ולאחר קרב גבורה שאזלה כל התחמושת, נהרגו כולם. האבדות שלנו באותה תקופה היו רבות. בקרב נבי-דניאל נהרגו 10 חברים שלנו, גם בדרך לקסטל השיירה נתקעה וגם שם בזמן שעבר נהרגו חברים. בחודש אחד איבדנו 27 לוחמים, ולאחר הקרבות האלה, חזרנו להכשרה בקיבוץ אפק והתארגנו לקרבות משמר העמק. שם בפעם הראשונה, יצאנו כבר במסגרת גדוד והשתתפנו בקרבות הללו. הקרב היה קשה מאוד. 13 שעות הפגיזו אותנו הכוחות של קאוקג'י וממש לא יכולנו להרים את הראש. לבסוף הצלחנו לגרום לנסיגתם ובכך סר האיום מכיבוש בעמק והדרך לחיפה. 

עם פרוק הפלמ"ח והקמת צה"ל, עלתה ההכשרה שלי להתיישבות בקיבוץ פלמ"ח צובה שברי ירושלים ואני נשארתי במסגרת אחוזים בחיל הקשר, חלק מחברי הטובים נמצאים בקיבוץ צובה עד היום. את עדה, הכרתי במטה הפלמ"ח בכפר ילדים בעפולה. עדה הייתה חובשת ואני קשר, וכך חיזרתי אחריה בתרגילים ותעלולים ולאחר שהשתחררנו מהצבא, התחתנו.

עם השחרור, אני ואחי מוטקה ז"ל (שנהרג בשנות ה-70 כשרכבו עלה על מוקש), הקמנו קבוצה ליציקת בטון קל. יצקנו את בנין הועד הפועל הראשון ברחוב לילנבלום פינת בן-יהודה ועוד. לאחר מכן, נכנסנו לקואופרטיב "שלב", קואופרטיב גדול לתובלה שקיים עד היום.

זאת היתה תקופה של עבודה קשה. הכבישים היו מעטים ולא טובים והמשאיות היו איטיות מאוד. נסיעה מחיפה לאילת לקחה יום שלם ולעתים אף יותר. מאוחר יותר, לאחר 10 שנים, הקמתי עם חברים חברה עצמית ולאחר קשיים רבים עברתי לחברת הובלות מטענים. לאחר שנים רבות כנהג סמיטרילר והובלת ציוד כבד בכל הארץ, ירדתי, עקב בעיות בריאות, מההגה. ניסיתי את כוחי בהקמת חווה לגידול חזירים באזור קיבוץ אפק.
לאחר מספר שנים עברתי במקרה לענף אחר בו אני עובד עד היום הזה כעשרים שנה! הגברה ותאורה לתיאטרונים שונים בארץ, הרכבת במות ותפאורה. "

סבא עבד בעבודה זו גם עת היה  בן שבעים, עבד בכל הארץ עבודה פיזית ומרוצה מאוד מהחיים. הוא אהב לצחוק ולהתבדח איתנו. עוד תכונה אופיינית לסבא היא שהוא היה רואה טלוויזיה עד השעות הקטנות של הלילה. 

משה זליקוביץ- אבנר הקים משפחה עם עדה צאיג, להם נולדו שלושה ילדים. הם התגוררו בהוד השרון. משה אבנר נפטר ב-23 ביוני 2008. 

אלבום תמונות