דלג לתפריט הראשי (מקש קיצור n) דלג לתוכן הדף (מקש קיצור s) דלג לתחתית הדף (מקש קיצור 2)

לוחם בוטרימוביץ יגאל ז"ל

Boutrimovitch Igal
בן אהובה וצבי
נולד בקבוץ איילת השחר, ישראל
ב-1929
גוייס ב-2/1948
שרת בפלמ"ח
יחידות: הגדוד החמישי - "שער הגיא", הגדוד השישי - "ירושלים", חטיבת הראל
תפקיד אחרון: מדריך ספורט - מד"ס
שוחרר ב-1/4/1949
נפטר ב-1986

קורות חיים

יגאל נולד להוריו צבי ואהובה בשנת 1929 בקיבוץ איילת השחר.
שרת בפלמ"ח מפברואר 1948 בגדוד השישי של חטיבת הראל.
מחודש יוני 1948 שרת בגדוד החמישי כסייר וכמדריך ספורט. יגאל השתחרר מהצבא באפריל 1949.
על פעילותו באבטחת השיירות לירושלים העיד יגאל בוטרימוביץ (עדות ממקור ראשון- פורסם ב"דור הפלמ"ח, אוקטובר 2009)
"יצאנו לפנות ערב מקריית ענבים. נסענו לסמינר בית הכרם. במקומות מוסתרים במכונית השנייה הוחבא הנשק. ההישג הגדול היה שכל אחד מהבחורים קיבל נשק אישי. זה היה נדיר באותה תקופה." 

בפעילותו האזרחית היה מסגר ופעל כיזם וכמפעיל אתרי נופש פעיל בדרום סיני ובאילת. יגאל התגורר באילת עד לפטירתו בשנת 1986.

מסר את הפרטים: בנו, יובל אור.

על יגאל בוטרימוביץ ושיירת הל"ה מתוך דף הפייסבוק "חטיבת הראל לדורותיה וחבריה"

יגאל בוטרימוביץ, לוחם פלמ"ח מפלוגה ח', היה אחד מחמישה לוחמי 'מחלקת ההר' שנותרו מאחור: 
יגאל וחברו הטוב, יעקב זרחי, היו 2 מתוך 40 הלוחמים, שדני מס, מפקדם, לא הרשה להם לצאת מהרטוב בדרך אל הגוש ללא נשקם, שלא הגיע;
ישראל גפני, לוחם פלמ"ח, שנקע את רגלו בדרך, וכן אורי גביש (גולדשטיין) ומשה חזן, שניהם לוחמי חי"ש ירושלים, שדני מס הורה להם ללוות את ישראל חזרה, מאזור דיר אבאן להרטוב, היו 3 מתוך ה- 38 שיצאו לדרך;
כל יתר 35 לוחמי מחלקת ההר, הלכו, בדרך אל הגוש - גם במובן שהלכו רגלית, וגם במובן שהלכו ולא שבו, מהקרב הנורא, שהסתיים בנפילת כולם.

באתר ארכיון המדינה פורסם בעבר סיפורו של יגאל בוטרימוביץ ז"ל, כפי שהועלה ע"י בנו, אוהד (הדי):
"יגאל בוטרימוביץ נולד בשנת 1929 בקיבוץ אילת השחר לצבי ולאהובה בוטרימוביץ אשר עלו לארץ בשנת 1928 מפולין. בשנת 1944, בהיותו בן 15 בלבד, התנדב להגנה למחלקת גדנ"ע. שנתיים לאחר מכן, בהיותו בן 17, התנדב לפלמ"ח ושירת בגדוד החמישי והשישי ("הראל"). במהלך אחת מפעולות ההעפלה הבלתי ליגאלית השתתף בוטרימוביץ בהורדת מעפילים, ונלכד יחד עם חבריו לפלמ"ח ורבים מהמעפילים על ידי הבריטים. כשנתבקשו להזדהות השיבו כולם "אני יהודי מארץ ישראל", וכך נשלחו לוחמי הפלמ"ח (ויגאל ביניהם) יחד עם המעפילים למעצר בקפריסין. 
לאחר שובו לארץ נטל חלק בליווי השיירות לירושלים בימי "המלחמה על הדרכים" בחודשים הראשונים של מלחמת העצמאות. ב-19 בדצמבר 1947 הוא נעצר שנית על ידי הבריטים יחד עם ארבעה מחבריו מלווי השיירות, לאחר שבחיפוש נמצאו ברשותם אקדח וכדורים. החמישה שוחררו בערבות.
בליל ה-14 בינואר נערך ניסיון להוציא מחלקת לוחמים מירושלים לגוש עציון כדי לסייע ליישובי הגוש. הניסיון נכשל בשל קשיי ניווט, והוחלט כי המחלקה תצא בשנית למחרת בלילה. מטעמי זהירות נקבע כי יש לצאת הפעם בדרך אחרת. ארבעים הלוחמים הגיעו לנקודת היציאה החדשה בהר-טוב, אך במסדר היציאה התגלתה בעיה: נשקם של שני לוחמים – יעקב זרחי ("קשוואלה") ויגאל בוטרימוביץ – לא הגיע. מפקד המחלקה, דני מס, אסר על השניים לצאת לדרך ללא נשק. השניים טענו, כי ברשותם אקדחים, אך דני מס סירב לקבל טענה זו. מא"ז הר-טוב, רפאל בן ארויה, סירב לבקשתם של השניים להקצות להם נשק מה"סליק" הדל שלו, וכך יצאו לדרך 38 לוחמים בלבד.
במהלך הצעידה לכיוון הגוש הנצור, אחד הלוחמים נקע את רגלו, ועיכב את המחלקה כולה. דני מס "הצמיד" לו שני מלווים, והורה להם לשוב לבסיס, והמשיך בראש ל"ה הלוחמים הנותרים. כאשר הגיעו השלושה להר-טוב, כשעתיים לאחר יציאת המחלקה, פנו יגאל וקשוואלה למא"ז וביקשו לצאת לדרך. השניים טענו, כי בהיותם לוחמי פלמ"ח מיומנים יוכלו להדביק את המחלקה ללא קושי. בן ארויה סירב לבקשתם והורה להם להישאר בהר-טוב.
כידוע, "מחלקת ההר" לא השלימה את מסעה לגוש עציון, וכל שלושים וחמישה חבריה נפלו בקרב. עד יום מותו רדף גורל הל"ה את יגאל בוטרימוביץ: הוא חש כי אילו היה עם חבריו ייתכן וסופה של המחלקה היה שונה.
כעשרה ימים מאוחר יותר השתתפו יעקב זרחי ויגאל בוטרימוביץ בקרב הקסטל: זרחי נפל בקרב ובוטרימוביץ נפצע. הוא המשיך לשרת בחטיבת הראל, ונטל חלק בקרבות רבים על ירושלים, לטרון והסביבה. יגאל השתחרר מצה"ל באפריל 1949. 
בתחילת שנות ה-50 נפגע יגאל בוטרימוביץ בתאונת עבודה כמסגר וזרועו  השמאלית נקטעה. בזכות אופיו החזק והעיקש הוא הצליח להשתקם ולחיות חיים פעילים. בשנת 1952 נישא לנויה אקרלינג, ניצולת שואה שעלתה ארצה מצרפת בשנת 1946. לזוג נולדו שני בנים – יובל ואוהד (הדי). 
במהלך שנות השישים, בהיותו מעל גיל שלושים, למד בוטרימוביץ גיאוגרפיה באוניברסיטת תל אביב, סיים תואר ראשון והמשיך בלימודי תואר שני. יגאל הצטיין במקוריות ויצירתיות בלימודיו, וחיבר מאמרים רבים. במקביל, לימד גיאוגרפיה בתיכון "שיין" בפתח תקווה, והיקנה לתלמידיו את אהבת הארץ. בשעות הפנאי שימש כמורה דרך ומרצה לגיאוגרפיה. 
בשנת 1975, לאחר גירושיו, הוא ירד לאילת והחל לבנות את חייו מחדש כמורה דרך. בשנת 1977 הקים קמפינג בדואי בסיני, בואדי מראח, כשלושים קילומטר מאילת. בעקבות הסכמי השלום עם מצרים אולץ לחזור לאילת, והקים מחדש במו ידו את "קמפינג יגאל" מול המצפה התת ימי. 
יגאל בוטרימוביץ נפטר מדום לב בפסח 1986 בהיותו בן 56 בלבד."