לוחמת ברקאי מישקוב חיה ז"ל

קורות חיים

חיה נולדה ב-15.11.1925 בחיפה. הוריה, בתיה גולדשטיין מפלך קייב שברוסיה ודב מישקוב מבילזבטגרד באוקראינה, עלו ארצה בעליה השלישית ובנו את ביתם בחיפה. חיה גדלה בבית ציוני אידיאליסטי עם מעורבות גדולה בכל מה שקורה בארץ, עם דגש על פטריוטיות ואהבת המולדת. 
כבר מגיל 6 היתה חתומה על עיתון הילדים "עיתוננו" של "דבר" וכל חייה הרבתה לקרוא עתונים ולהתעניין בפוליטיקה. בגיל 7 וחצי נולדו אחיותיה התאומות, אראלה וזיוה, אתן היתה בקשר הדוק ואוהב לאורך כל ימי חייה.
החל מכתה ה', למדה חיה בבית הספר הריאלי בחיפה, שנחשב בזמנו לטוב ביותר בארץ והצטרפה כחניכה לתנועת הצופים. בהמשך היתה למדריכה בשבט "משוטטי הכרמל" הוותיק, בראשו עמד אריה כרוך. 
שנות הלימודים והצופים היו שנים אקטיביסטיות והתאפיינו בפעילות לאומית, הפגנות נגד הספר הלבן ובעזרה בהעפלה. בכתה י"ב הצטרפה לארגון ה"הגנה" ובחופשות היתה מתגייסת למשימות שונות במרכזייה, כגון העברת קשרים. 
בבית הספר למדו, נוסף על המקצועות הרגילים, גם חינוך גופני ואימונים, קפא"פ, ות"ס בפיקודו של לסקוב.  עם סיום הלימודים החליטה חיה  שזה הזמן להקדיש את השנים לצרכי המולדת, והיא יצאה להגשמה במסגרת גרעין של הצופים. בגרעין הוחלט ששליש מהחברים ילכו קודם לפלמ"ח ושני שלישים ילכו להתיישבות. חיה נמנתה עם המצטרפים לפלמ"ח. 
בחינת הבגרות האחרונה התקיימה ב-1.6.43 וכבר ב-10.6.1943 יצאו שליש מהגרעין וחיה בתוכם, לרמת הכובש בהכשרה המגויסת שהצטרפה לפלמ"ח, לפלוגה ד'. ברמת הכובש החלו באימונים ולאחר מספר חדשים נשבעו וקיבלו נשק. את הנשק הביאו לרמת הכובש בחשאי בשקים על גבי רכבים. 
ב-14.11.1943 ערכו הבריטים חיפוש על אחד האוטובוסים , הנשק נמצא ושני הבחורים שהיו עליו נאסרו. ב-16.11.1943 נערך ברמת הכובש חיפוש נרחב על ידי משטרת המנדט הבריטי. בתגרה המונית שהתפתחה במקום, עצרו הבריטים 35 איש ופצעו 14. במהלך החיפוש נגרם נזק רב למבנים ולרכוש. הגברים בקיבוץ רוכזו במכלאות מוקפות תייל, נשות הקיבוץ רגמו את הבריטים באבנים ובחפצים. חיה עמדה על אחת המרפסות והשליכה חפצים, כולל עציץ , על החיילים הבריטים.
בעקבות החיפוש פירקו זמנית את המחלקה. השלב הבא היה שיקום המחלקה בקיבוץ "מעוז חיים" בעמק בית-שאן. כחלק מהאימונים קיימו, כמיטב המסורת של מסעות הפלמ"ח, מסע רגלי ארוך של שבועיים למדבר יהודה ומצדה, מסע שכלל שלל הרפתקאות וקשיים בדרך. 
לאחר השחרור מהפלמ"ח, עבדה חיה במסגרת הגרעין כשנה בבנימינה, ובהמשך במסלול הכנה להתיישבות בגדרה.  במוצאי יום כיפור 1946, עלו 11 הנקודות בנגב, ביניהן קיבוץ בארי ע"ש ברל כצנלסון באזור נחביר, אליו עברה חיה עם חבריה לגרעין הצופים והייתה בין מקימי הקיבוץ.

ב-1947 נישאה ליהודה ברקאי, חבר גרעין הצופים מצופי תל-אביב. החתונה נערכה בפורום מצומצם בנסיבות עצובות, עקב מותו של אביה דב בגיל 53 , מספר ימים לפני החתונה.
ב-1948 נולדה הדס, הבת הבכורה.
ב-1949 עזבה המשפחה הקטנה את בארי ועברה לחיות בחיפה לתמוך באמה האלמנה. בחיפה למדה חיה בסמינר לגננות והוכשרה כגננת מקצועית.  ב-1951 נולדה הבת השניה דפנה. 
בעקבות עבודתו של יהודה במשרד הביטחון, עברה המשפחה לחיות בתל אביב.  ב-1956 יצאה המשפחה לשליחות ציונית של שנתיים מטעם הצופים והסוכנות היהודית לתנועת "יהודה הצעיר" בארה"ב. 
ב-1960 נולד בן הזקונים דן בתל-אביב. 
ב-1964 עברה המשפחה לגור בגבעתיים.
במשך השנים, עברה חיה הסבה מקצועית מגננת בגיל הרך למזכירה של התאחדות הצופים והצופות ועבדה בבית פיליפס, מטה הצופים בארץ, שם עבדה והייתה שנים רבות פעילה ומעורבת בנעשה בהנהגת התנועה הגדולה בארץ. 
ב-1978 נפרדו חיה ויהודה. חיה נשארה לגור בגבעתיים עד 2007, אז עברה לחיות בקיבוץ גלעד, כהורה של הדס. 
בגלעד זכתה לחיים מלאים ועצמאיים במשך 9 שנים עד פטירתה ב-6 בדצמבר 2016. חיה נקברה בבית הקברות בקיבוץ גלעד על כתף ההר בצל אורנים ובינות לרקפות. 

לאורך כל שנות חייה הייתה חיה אשה צנועה, אוהבת הארץ ושוחרת תרבות. היא הרבתה לקרוא ספרים ועיתונים, לבקר בתיאטרון, הייתה מנויה על קונצרטים, השתלמה ולמדה בקורסים מגוונים, התעניינה בארכאולוגיה ובהיסטוריה, והייתה נחרצת בעניינים פוליטיים ומפלגתיים. היא הרבתה בטיולים בארץ ובעולם ותמיד שאפה להרחיב את אופקיה ולהתפתח. מה שעמד תמיד בראש מעייניה הייתה משפחתה וטיפוחה. נאמנות ואחריות משפחתית היו בעיניה ערך עליון ואלה באו לביטוי באינסוף אהבה ונתינה.
ברבות השנים נולדו לחיה 8 נכדים ו-13 נינים. עם כולם שמרה על קשר בלתי אמצעי, קרוב ואוהב. דאגה לכולם, הקפידה להתמצא במה שעובר עליהם וחשוב היה לה לא לקפח אף אחד ולחבר את כולם יחד. 
יהי זכרה ברוך!

את הדברים כתבה הדס גרשוני, בתה של חיה.