יהל סבורוביץ יוכי יוכבד יוכי גל ז"ל

קורות חיים

יוכי נולדה בשנת 1926 בירושלים. התגייסה לפלמ"ח בפברואר 1945, במסגרת הכשרת תל עמל (אחר כך הפך לאחר מכן לקיבוץ נירים). שירתה בפלוגה ו' בגדוד הראשון.
עד 1946 שימשה כמפקדת כתה וכמפקדת מחלקה בפועל בגדוד הראשון בעין חרוד, תל יוסף, גניגר. השתתפה בפעולות מבצעיות: מאבטחת בהורדת מעפילים מספינות "חנה סנש" בנהריה. פיצוץ מסילות הברזל (ליד שפרעם).
משנת 1946 עד שנת 1949 שימשה כאלחוטאית במספר יחידות: אלחוטאית בגדודים הראשון והשלישי (במטה באיילת השחר); במטה הגדוד השישי; ב"מועצה" - מטה הפלמ"ח; בפלי"ם כ"גדעונית", על שתי ספינות מעפילים ובעיקר במרכז ברומא.
שחרור עם שובה ארצה במאי 1949.

פעילות אזרחית: עבדה בתח"ל [תחנות חו"ל], במשרד החוץ ואחר כך במשרד ראש הממשלה; מנהלת תחנת האלחוט של המטה הכללי כאזרחית עובדת צה"ל. מנהלת תחנה חופית 4 XT לדייג של משרד החקלאות עד ליציאה לפנסיה.

יוכי יהל התגוררה בתל-אביב עד פטירתה בשיבה טובה ב-8.2.2026.

מדבריה בכנסת ישראל בחודש מאי 2004: אני יושבת-ראש ארגון הגנת הדייר. יש כאן הרבה מאוד שאלות. כמובן, אין לנו שום התנגדות לכך שלא יפנו את חברי הקיבוצים מהדירות שלהם. הלוואי שהמצב היה שכל אזרח לא היה נזרק לרחוב, כפי שתואר כאן. 

יש לנו הרבה שאלות, ליועצת המשפטית שלנו יש שאלות משפטיות בעניין. הדאגה העיקרית שלי, אם כי היא קצת תוקנה בניסוח, היא לגבי הסעיף שקובע שאסור יהיה לפנות את חבר הקיבוץ אלא אם כן יהיה לו דיור חלופי סביר. "סביר" - לדעתו של מי? זה שרוצה להעיף אותו או זה שצריך לעבור? יש התייחסות לבני אדם כאילו הם חבילות קש או חפצים שניתן להעביר אותם. אדם מתקשר לבית שלו, ואני לא צריכה להיכנס לפרטים.