טוראי הוורד רחמים ז"ל
Howard Rachamim

בן שרה ומנחם
נולד בעדן
ב-כ"ג תשרי תרפ"ז, 1/10/1926
עלה ב-1931
גוייס ב-1944
שרת בפלמ"ח
יחידות: הגדוד החמישי - "שער הגיא", רזרבה ת"א
תפקיד: לוחם
נפל בקרב
במלחמת העצמאות
ב-י' אדר א תש"ח, 20/2/1948
מקום נפילה: יאזור
נקבר בגבעתיים - נחלת יצחק
בן 22 בנפלו
קורות חיים
הוורד רחמים בן מנחם ושרה, נולד ב-1.10.1926, כ"ג בתשרי תרפ"ז בעדן. המשפחה עלתה לארץ בשנת 1931 בהיותו בן 5 והתיישבה בתל אביב. מנעוריו שאף רחמים לחיים בקיבוץ וראה בזה הגשמה ציונית ולכן עם סיום ביה"ס העממי בתל אביב בהיותו נער בן 14 הגשים את משאת נפשו, עזב בית מסודר ומרווח והלך להכשרה בקיבוץ שפיים, במסגרת ההכשרה עבר לקיבוץ שדה-נחום ולקיבוץ גבת. משם עבר כחבר קבוע לקיבוץ חולתא ועבד שם ברפת ובדיג.מקיבוץ חולתא הצטרף לשרות פעיל בפלמ"ח, עם היותו צנוע בהליכות חייו הפרטיים, היה עז ואמיץ בפעולות, והיה לדוגמא לחברי פלוגתו, התאמן לקראת העתיד, בין השאר בקיסריה ובגבעת השלושה ולאחר זאת עבר לרזרבה של הפלמ"ח (מילואים). בלחץ ההורים, חזר לבית הוריו לאחר כ-6 שנים בקיבוץ. חודשים מספר לאחר מכן, יום לאחר הכרזת האו"ם על הקמת המדינה - בכ"ט בנובמבר תש"ח - נקרא לשרות פעיל בפלמ"ח במסגרת הגדוד ה- 5 ללווי שיירות והשתתף בפעולות חבלה באזור חולדה ובפשיטה הראשונה על הקסטל.
חופשתו הראשונה מהשרות נקטעה עקב קריאה דחופה לפעולה נגד בית החרושת לקרח ביאזור שעל הכביש, שחלש על מעבר השיירות לירושלים, בפעולה שנקראה "פעולת הקרח" - נפל בי' באדר א' תש"ח (20.2.48). נקבר בנחלת יצחק.
הפעולה בוצעה בהצלחה.
מתוך חוברת הפלמ"ח מס' 59, דף מתוך החוברת על פרטי המקרה:
"...אל תביט בהם, אח, בלי אמן. ראיתים, הכרתים עמי. בעמלם על אדמת החומר, בנפלם על אדמת החומר, הם יודעים בעד מה ומי. מחלקה מהגדוד החמישי חדרה ליאזור כדי לכבוש ולפוצץ את העמדות החולשות על הכביש הראשי העובר בתוך הכפר. הכוח, שהגיע בהסתר בשני ראשים אל הבתים הסמוכים לבית החרושת לקרח הותקף באש עזה של מקלעים ורובים. לאחר קרב קצר, בחיפוי מכונת יריה ומקלעים, כבשו אנשינו את שני הבתים. מיד לאחר כך החלה ההתקפה על בית החרושת. מוקש מסוג "בונגלו" הבקיע את גדר התיל המקיפה את בית החרושת, ואנשינו פרצו פנימה והניחו את חומר הנפץ בתוך בית החרושת. שלושה בנינים נהרסו כליל והיחידה נסוגה בחיפוי אש לבסיסה. אחד מאנשינו נהרג, וארבעה נפצעו קל. לאויב נגרמו אבידות...".
בשיר שנכתב לזכרו ע"י חבר לנשק, נאמר בין היתר:
"...הפעולה בוצעה, והאוביקט הושמד,
אנו חזרנו, אך חסר אחד
אתה נפלת מות גיבורים
ומעשיך לעינינו יהיו, רחמים!...".
אלבום תמונות


תעודת נפילה

רחמים הוורד מחייך
מפרי עטו

מכתב למשפחתו 21.11.1944

מכתב למשפחתו 19.12.1945
רשימות לזכרו

נכתב ע"י חבר לנשק

מן העתונות
רשימות לזכרו
אחי, רחמים
שנת 2000
אחי, רחמים!!
חלפו למעלה מחמישים שנה ודמותך לא משה מנגד עיני אפילו ליום אחד.
עדיין קשה לי בלעדיך.
אני הקטן ממך במספר שנים בטוח שסיפור חיי היה שונה באם לא נלקחת מאיתנו באיבך, כל כך צעיר, כל כך טהור. היית לי דמות מופת לחיקוי, לאהבת הארץ ולדביקות במטרה.
אני זוכר איך הייתי משתרך אחריך לכל מקום אפילו בלי ידיעתך.
שילבת אותי למקהלת הנערים של בית הכנסת "אוהל-מועד" בת"א - תמיד אהבת לשיר.
אני זוכר שלקחת אותי לבריכת השקיית פרדסים בדרום ת"א שאיפשרה לנערים לשחות בה ואיך היצלת אותי מטביעה.
מפתיע אותי היום, כשאני חושב איך בגיל צעיר כל כך שאפת להגשמה חלוצית.
עזבת בית מבוסס ונקי, עם אורח חיים והצטרפת לקיבוץ.
ביקרתי אותך בקיבוץ גבת שבו היית בהכשרה. אני הייתי בן 11-10 שנים.
עבדת אז בעבודות שונות. לפעמים הייתי רואה אותך דוהר על סוס כבילוי אחרי העבודה הקשה.
ישנתי איתך באוהל ליד הכניסה לקיבוץ לא רחוק מהלול, ובבוקר הייתי מתעורר מקריאת התרנגולים. המיטות היו מחבילות מוץ.
לבסוף הצטרפת לקיבוץ חולתה, הפעם כחבר קיבוץ, וגם שם ביקרתי אותך בחופש הגדול.
הנסיעה ארכה כארבע שעות, מת"א לטבריה ומשם במאסף לקיבוץ חולתה.
מצאתי אותך ישן בצריף על מיטת "סוכנות". התעוררת ושמחת מאוד שהגעתי.
לא היו לנו הרבה שעות לבלות יחד כי ביום ישנת ובלילה עבדת בדייג.
בבוקר כשחזרת, חבריך שעבדת איתם, הודו לי שנהנו מהשוקולד שהבאתי לך ושחילקת להם. הייתי אז בן 12 או 13.
בתחילת שהותי איתך בקיבוץ לא הבנתי לפעמים לאן אתה נעלם לכמה שעות.
לבסוף הבנתי שהיית מתאמן עם חבריך במקום שהוא בסביבה במסגרת "ההגנה".
אני זוכר שבזמנו שמעתי שקיבוצים כמו יגור ואפיקים הם קיבוצים עשירים ומבוססים, לעומת קיבוץ חולתה שהיה דל אמצעים, ושאלתי אותך, אחי רחמים, למה אינך מצטרף לאחד מהקיבוצים האלה?. ענית לי שרצונך ושאיפתך הוא לקומם ולרומם את הקיבוץ שבו אתה חבר, ע"י עבודה והגשמה.
חזרת לבית ההורים, השתלבת בעבודה ובשירה כשהצטרפת ל"מקהלת הפועלים" של ההסתדרות הכללית. את הקשר עם חבריך בכוחות ההגנה - הפלמ"ח לא נתקת.
מגוייס היית ברזרבה של הפלמ"ח (המילואים).
כשסיפרתי לך פעם שהצטרפתי לשורות "ההגנה" למרות שהייתי מתחת לגיל המקובל אמרת לי שטוב אני עושה ושיש "להתכונן לקראת העתיד".
למחרת הכ"ט בנובמבר 1947 (החלטת האו"ם על הקמת המדינה) נקראת לדגל.
לווית שיירות לירושלים, ראית איך חלק מחבריך נהרגים.
אני זוכר שלאחר אחת הפעולות נגד האויב פגשתי אותך בכניסה לבית לחופשה של יום אחד, אמרת לי שבתוך ילקוט הצד שעליך יש בגדי חקי שלך מגואלים בדם חבריך שנהרגו ושסחבת אותם על גבך ושאתה מתכוון לכבס אותם בעצמך מבלי שאמא תדע על כך.
המשכתך ברוחך הציונית והמשכת ללוות את השיירות וגם להילחם באוייב בפעולות לילה, ללא פחד, עד שכדורי האוייב פגעו בך ב"פעולת הקרח" על הכפר הערבי "יעזור" הנקרא כיום "אזור", שממנו פגעו הפורעים הערבים בשיירות לירושלים ורצחו את שבעת הנוטרים.
הפעולה הצליחה וקן המרצחים הושמד.
אחי היקר, שנים אני נוסע בדרך לירושלים, ומסתכל לעבר היישוב הזה, שאדמתו רוותה את דמך, וליבי מתכווץ. שנים רבות מאוד חלמתי שהנה הנה אתה חי וקיים עומד לפני ומחייך, ואני שואל אותך למה אמרו שנהרגת??
לפתע אני מקיץ בבעתה ובאכזבה מרה, שהכל חלום ולא מציאות.
אחי, אחי, עברו למעלה מחמישים שנה ועודני מבכה את אובדנך.
אני מתגעגע אליך מאוד מאוד. דמעותי זולגות. נחמתי וגאוותי היא כשאני מסתכל סביבי ורואה נכוחה, איך ארצנו שעליה נלחמתם, אתה וחבריך, גדלה והתפתחה בצעדים כבירים. איך עמנו יצא משעבוד לגאולה ושאיפותיך ושאיפות חבריך, מתממשות יום יום בהמשך הדורות, וגיבורי צה"ל נשבעים וממשיכים בדרככם, לבנות ולהגן על המולדת המתחדשת.
אחיך, שמעון.
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח
אחי, רחמים!!
חלפו למעלה מחמישים שנה ודמותך לא משה מנגד עיני אפילו ליום אחד.
עדיין קשה לי בלעדיך.
אני הקטן ממך במספר שנים בטוח שסיפור חיי היה שונה באם לא נלקחת מאיתנו באיבך, כל כך צעיר, כל כך טהור. היית לי דמות מופת לחיקוי, לאהבת הארץ ולדביקות במטרה.
אני זוכר איך הייתי משתרך אחריך לכל מקום אפילו בלי ידיעתך.
שילבת אותי למקהלת הנערים של בית הכנסת "אוהל-מועד" בת"א - תמיד אהבת לשיר.
אני זוכר שלקחת אותי לבריכת השקיית פרדסים בדרום ת"א שאיפשרה לנערים לשחות בה ואיך היצלת אותי מטביעה.
מפתיע אותי היום, כשאני חושב איך בגיל צעיר כל כך שאפת להגשמה חלוצית.
עזבת בית מבוסס ונקי, עם אורח חיים והצטרפת לקיבוץ.
ביקרתי אותך בקיבוץ גבת שבו היית בהכשרה. אני הייתי בן 11-10 שנים.
עבדת אז בעבודות שונות. לפעמים הייתי רואה אותך דוהר על סוס כבילוי אחרי העבודה הקשה.
ישנתי איתך באוהל ליד הכניסה לקיבוץ לא רחוק מהלול, ובבוקר הייתי מתעורר מקריאת התרנגולים. המיטות היו מחבילות מוץ.
לבסוף הצטרפת לקיבוץ חולתה, הפעם כחבר קיבוץ, וגם שם ביקרתי אותך בחופש הגדול.
הנסיעה ארכה כארבע שעות, מת"א לטבריה ומשם במאסף לקיבוץ חולתה.
מצאתי אותך ישן בצריף על מיטת "סוכנות". התעוררת ושמחת מאוד שהגעתי.
לא היו לנו הרבה שעות לבלות יחד כי ביום ישנת ובלילה עבדת בדייג.
בבוקר כשחזרת, חבריך שעבדת איתם, הודו לי שנהנו מהשוקולד שהבאתי לך ושחילקת להם. הייתי אז בן 12 או 13.
בתחילת שהותי איתך בקיבוץ לא הבנתי לפעמים לאן אתה נעלם לכמה שעות.
לבסוף הבנתי שהיית מתאמן עם חבריך במקום שהוא בסביבה במסגרת "ההגנה".
אני זוכר שבזמנו שמעתי שקיבוצים כמו יגור ואפיקים הם קיבוצים עשירים ומבוססים, לעומת קיבוץ חולתה שהיה דל אמצעים, ושאלתי אותך, אחי רחמים, למה אינך מצטרף לאחד מהקיבוצים האלה?. ענית לי שרצונך ושאיפתך הוא לקומם ולרומם את הקיבוץ שבו אתה חבר, ע"י עבודה והגשמה.
חזרת לבית ההורים, השתלבת בעבודה ובשירה כשהצטרפת ל"מקהלת הפועלים" של ההסתדרות הכללית. את הקשר עם חבריך בכוחות ההגנה - הפלמ"ח לא נתקת.
מגוייס היית ברזרבה של הפלמ"ח (המילואים).
כשסיפרתי לך פעם שהצטרפתי לשורות "ההגנה" למרות שהייתי מתחת לגיל המקובל אמרת לי שטוב אני עושה ושיש "להתכונן לקראת העתיד".
למחרת הכ"ט בנובמבר 1947 (החלטת האו"ם על הקמת המדינה) נקראת לדגל.
לווית שיירות לירושלים, ראית איך חלק מחבריך נהרגים.
אני זוכר שלאחר אחת הפעולות נגד האויב פגשתי אותך בכניסה לבית לחופשה של יום אחד, אמרת לי שבתוך ילקוט הצד שעליך יש בגדי חקי שלך מגואלים בדם חבריך שנהרגו ושסחבת אותם על גבך ושאתה מתכוון לכבס אותם בעצמך מבלי שאמא תדע על כך.
המשכתך ברוחך הציונית והמשכת ללוות את השיירות וגם להילחם באוייב בפעולות לילה, ללא פחד, עד שכדורי האוייב פגעו בך ב"פעולת הקרח" על הכפר הערבי "יעזור" הנקרא כיום "אזור", שממנו פגעו הפורעים הערבים בשיירות לירושלים ורצחו את שבעת הנוטרים.
הפעולה הצליחה וקן המרצחים הושמד.
אחי היקר, שנים אני נוסע בדרך לירושלים, ומסתכל לעבר היישוב הזה, שאדמתו רוותה את דמך, וליבי מתכווץ. שנים רבות מאוד חלמתי שהנה הנה אתה חי וקיים עומד לפני ומחייך, ואני שואל אותך למה אמרו שנהרגת??
לפתע אני מקיץ בבעתה ובאכזבה מרה, שהכל חלום ולא מציאות.
אחי, אחי, עברו למעלה מחמישים שנה ועודני מבכה את אובדנך.
אני מתגעגע אליך מאוד מאוד. דמעותי זולגות. נחמתי וגאוותי היא כשאני מסתכל סביבי ורואה נכוחה, איך ארצנו שעליה נלחמתם, אתה וחבריך, גדלה והתפתחה בצעדים כבירים. איך עמנו יצא משעבוד לגאולה ושאיפותיך ושאיפות חבריך, מתממשות יום יום בהמשך הדורות, וגיבורי צה"ל נשבעים וממשיכים בדרככם, לבנות ולהגן על המולדת המתחדשת.
אחיך, שמעון.
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח

נכתב ע"י חבר לנשק

מן העתונות
רשימות לזכרו
ליום השנה בנפול רחמים
נפלת בקרב אחי היקר בעת שבצעת את תפקידך יחד עם פלוגתך נגד קן המרצחים ביאזור. כן, יאזור זו שבתוכה שכנו פריצי-חיות שבצעה פשעים למכביר. עליה יצאת עם פלוגתך לנקם את נקמת הקדושים שנפלו חלל בעת שמלאו את תפקידם לשם בטחון הדרכים. רבות הן הפעולות הנועזות שמלאת מבלי שבני משפחתך הקרובים ידעו עליהן. היית מכונס בתוכך שקט וצנוע עד להפליא. הורגש היה מתוך השקט והשלוה שהיו נסוכים על פניך בעת שיצאת מפתח ביתך לבסיס שממנו פעלת. זו היתה הרגשת כולנו בבית, ידענו לאן שפניך מועדות ותמיד תפילה חרישית היתה בפינו שתחזור בשלום מפעולותיך.
עוד הכרתיך אחי בעת שהחלטתך היתה נחושה לעזוב את הבית למען האידיאל ששאפת. מאז עוד בהיותך בן ארבע-עשרה שנים הרגשנו כאילו נותקת מאתנו, אך הבננו שהנך ממלא תפקיד נכבד למולדת. הצטרפת לאחד הקבוצים ששם עבדת בכל מיני עבודות וכן התאמנת לקרב ולא בזת לשום עבודה קשה ומפרכת, בין שזו עבודת רפת ובין בתור דיג בחולתא. שם ספגת בתוכך את הרוח הקיבוצית ונהיית כאחד מן הותיקים. ובשעה שהאויב הניף את חרבו להכחיד את מפעלנו נחלצת והיית מן הראשונים לפלוגות הבטחון, ליוית שירות בדרכים מסוכנות והשתתפת בכל מיני תפקידים. מפי מפקדיך למדתי לדעת, כי עם היותך צנוע בהליכות חייך הפרטיים, היית עז ואמיץ בפעולות ושש אלי קרב והיית לדוגמא לחברי פלוגתך.
גדולה האבדה לכולנו ששכלנוך בעודך כה צעיר לימים, אך בזאת נתנחם: שהקרבן לא היה לשוא, וכי המטרה אשר למענה נתת את נפשך, התגשמה.
אחיך.
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח
עוד הכרתיך אחי בעת שהחלטתך היתה נחושה לעזוב את הבית למען האידיאל ששאפת. מאז עוד בהיותך בן ארבע-עשרה שנים הרגשנו כאילו נותקת מאתנו, אך הבננו שהנך ממלא תפקיד נכבד למולדת. הצטרפת לאחד הקבוצים ששם עבדת בכל מיני עבודות וכן התאמנת לקרב ולא בזת לשום עבודה קשה ומפרכת, בין שזו עבודת רפת ובין בתור דיג בחולתא. שם ספגת בתוכך את הרוח הקיבוצית ונהיית כאחד מן הותיקים. ובשעה שהאויב הניף את חרבו להכחיד את מפעלנו נחלצת והיית מן הראשונים לפלוגות הבטחון, ליוית שירות בדרכים מסוכנות והשתתפת בכל מיני תפקידים. מפי מפקדיך למדתי לדעת, כי עם היותך צנוע בהליכות חייך הפרטיים, היית עז ואמיץ בפעולות ושש אלי קרב והיית לדוגמא לחברי פלוגתך.
גדולה האבדה לכולנו ששכלנוך בעודך כה צעיר לימים, אך בזאת נתנחם: שהקרבן לא היה לשוא, וכי המטרה אשר למענה נתת את נפשך, התגשמה.
אחיך.
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח

נכתב ע"י חבר לנשק

מן העתונות