רב"ט רוזנטל שלמה (סלומון) ז"ל

.. עם פרוץ המלחמה הצטרפה ההכשרה לגדוד השביעי ואח"כ לגדוד השני של הפלמ"ח במסגרת חטיבת הנגב, בדפו שליד רוחמה התארגנו הבחורים והתכוננו לתפקידם החדש בתור חיילים. שלמה עבר אז קורס מכונות יריה והשתייך לפלוגה המסייעת.
בפעם הראשונה שנפגש שלמה עם המציאות המרה של מלחמה - היה בקרב אשדוד (התחלת יוני 1948) כאשר כוחותינו נסו אז לכתר גדוד מצרי שחנה שם. מפעולה זו יצא הוא מזועזע ומוכה מבחינה נפשית לאחר שאבד כמה מחבריו הטובים. חבוש קובע פלדה גדול עם סטן ביד ורמונים בחגורתו אני זוכרו כיצד סיפר לי אז על מעשיהם, ולבסוף איך השאירו "פס" וברחו אל עבר ניצנים. מאות אנשים רצים בחול תחת מטר יריות והתפוצצויות ומהם גם נופלים. אני זוכר שסיפר כיצד נפצע חברם ובכדי להקל על הסחיבה חלצו נעליהם ויחפים רצו בחולות.
כמה זמן לאחר מכן השתתף שלמה בקרב על משטרת עירק א סוידן שהיתה פעולה לילית. בימי ההפוגה עברו לגבים ומשם יצאו למשלטי קאוקבה - חוליקאת. הכתה שהיה בה שלמה רובאי - נמצאה מבודדת ביום החמישי 8.7.48 כאשר כח עצום של מצרים הכולל גם טנקים התקיפו באזור זה תוך הפרת ההפוגה שהיתה קיימת.
אותו יום שכב שלמה בחפירתו והיה צולף אל עבר המצרים בפגעו בהם גם פגיעות ישירות, עד שיצא רובהו מכלל שמוש בהתרסק העץ על ידי כדור אויב. קרוב לשעות הצהרים כאשר היה מצבם קשה והאויב מסתער עליהם נסוגה הכתה אל משלט דרומי בעברם דרך שדה פתוח הנתון לאש. הבחור שרץ לפני שלמה נפצע בצוארו והשתטח, ושלמה בזמן הטפול בו נפצע על ידי צרור ברגלו ולא יכול היה להמשיך בריצה. הוא ביקש מהמ"כ שלו לעזור לו אולם הנ"ל רק הבטיח להוציאו מהשדה עם חשיכה. הוא עוד נתן לו רמון יד ושלמה אז אמר: "אני כבר אסתדר אתם".
מהזמן ההוא לא נודע עליו מאומה והוא נחשב לנעדר, והיתה תקוה קלושה שהוא בשבי האויב. אולם הכל נתבדה עם חזור השבויים ממצרים הארורה. והיום ההוא, יום החמישי 8.7.48 נחשב אם כן בעינינו כיום נפילתו של שלמה היקר ז"ל.

ישראל רוזנטל


מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח