מ"כ ברוזה יונתן ז"ל

קורות חיים

יונתן בנם של בן-ציון (בן שמואל ברוזה) וצילה. נולד ב-17.11.1927 במוצא. בילדותו עבר עם הוריו לפרדס-חנה, שם סיים את לימודיו בבית-הספר העממי ואחר-כך גמר מחזור לימודים ועבודה במקווה-ישראל. מילדותו התמסר לעזרת הוריו בעיבוד הפרדס והתאמץ להגיע לתפוקת עבודה של פועל מבוגר. פעל בכמה מסוגי הספורט.
התגייס לפלמ"ח ושרת בפלוגה א'. אחרי שתי שנות שירות, נשאר לשנה נוספת להשתלמות וגמר קורס מ"כ בהצלחה. היה אחד המצטיינים בקורס, מדריך ספורט, בעיקר שחיה, ורכש את לבבות כולם.
השתתף בהעלאת מעפילים על החוף ובפעולות המאבק (פיצוץ גשרים ותחנות רדאר, חבלות בתחבורה וכו') והיה בין הכלואים במחנה-מעצר אחרי "השבת השחורה" (29.6.1946).
כששוחרר מהפלמ"ח חזר לעבודה במשק הוריו, עד שהחלה ההתקפה הערבית על הישוב. אז חזר לשירות בין הראשונים כמ"כ בתפקידי הדרכה, אך יונתן סירב. ראה את מקומו בחזית, בקרב. השנים הרבות שהוא חונך ב"מקווה" ובפלמ"ח עיצבו את דמותו, את נפשו, ואת גאוותו על העם והמולדת. יונתן נשלח להרי ירושלים להגן על התחבורה.
השתתף בהרבה קרבות קשים נגד הכנופיות שנתמכו על-ידי החיילים הבריטים. קומץ בחורים מול מאות. מול אויב חזק וצמא דמים בסטנים ורימונים. יונתן ישב על המשלטים. בחורף, בקור של הרי ירושלים יצא לילה, לילה, עם כיתתו לתקוף את הכנופיות שהתבצרו בהרים וניסו לחבל בשיירות.
כשבא הביתה, ליום חופש אחד התאספו כל בני הבית סביבו ושמעו מפיו את הקורות אותו, כאילו מעולם אחר באו. אכן קשה היה לפעמים להאמין שיש מקומות בארץ עקובי דם שיום, יום נופלים שם מיטב הבחורים ומיטב הנוער.
באחד הסיורים בהרים נתקלה מחלקתו, בת 25 איש, ליד הקסטל בכנופיה של כ-300 ערבים מזוינים, נכנסו בקרב עם הערבים ומאחור תקפו אותם גם האנגלים. ויונתן היה אחד מהעשרה שנפלו שם ביום 25.1.1948. נקבר בקרית-ענבים.