טוראי בן מאיר בן-ציון ז"ל

קורות חיים

בן-ציון בן מאיר ושרה-לאה. נולד בכ"ח באייר תרע"ג (4.6.1913 ) בעיר הוסט, בקארפטו-רוס שבצ'כיה. בבית קיבל חינוך דתי ולמד בישיבה. הצטרף לתנועת "בני-עקיבא". בהיותו בן 18 נכנס למחנה-הכשרה של "הפועל מזרחי" ועשה שם כשלוש שנים. בפרוץ מלחמת העולם השנייה, כשהגיע תורו ללכת לצבא אמר, כי כל זמן, שהוא חי בצ'כיה מחובתו להגן עליה והלך לצבא, ולא עמד על זכותו לקבלת הסרטיפיקט לעליה ארצה, אף-על-פי ששאף לכך בכל נפשו.
בהיותו בצבא הצ'כי יסד קבוצת דוברי עברית מבין החיילים היהודים. ב- 1939 עלה ארצה כמעפיל. זמן קצר אחרי הגיעו לארץ התגייס לפלמ"ח והיה בין ראשוני המתנדבים, בהעריכו מאד את חשיבות תפקידו של הפלמ"ח בארץ.
לשאלת אחותו אם אין הוא מפחד מפני הסכנה שבדבר, צחק ואמר :"אין פחד אם יש טעם בדבר. איני מפחד מהמוות, כי אני מתכונן לחיות ולא למות.
חינוכו הטוב היה ניכר בכל הליכותיו. במחלקה של הפלמ"ח הגיע לכנרת, לעבודה ולאימונים. בשלוש שנות שהותו בהכשרה הספיק להתקשר לאדמה ולחיי הקבוצה ואהב את העבודה ואת הטבע. לאחר ששוחרר ועבר לרזרבה ניסה לבנות את חייו המשפחתיים במושב-עובדים חדש בגליל העליון, אך לא מצא שם את סיפוקו וחזר לכנרת ונתקבל בה כחבר הקבוצה. עבד בקביעות בכרם, והיה חרוץ ומסור בעבודתו ואהוב מאד על חברי הקבוצה.
בתחילת המלחמה כתב לאחותו, כי אינו יכול לשבת במנוחה בכנרת, בשעה שבארץ מתנהלים קרבות.
היה פעיל בהגנה, ולעיתים קרובות נקרא לתפקידים אחראיים. בפרוץ מלחמת השחרור חזר לשרת בגדוד השישי בחטיבת "הראל" של הפלמ"ח. הוא הלך ללא היסוס כ"ותיק" בין חבריו הצעירים. מילא תפקידו ככל יכלתו והשתתף בקרבות שונים בסביבות ירושלים. תפקידו כלל שמירת משלטים מעל לשער-הגיא. אחר כך נוסף לו התפקיד של ביצוע פעולות עונשין נגד הכפרים, אשר השתתפו בהתקפות על השיירות.
בן ציון התנדב לתפקיד המקלען של הכיתה, למרות היותו אחד המבוגרים ביותר. לא דילג על אף פעולה אחת ובשום מקרה לא הכביד על הצעירים.
בפעולת עונשין על הכפר יאלו (אילון), בשעת הפריצה לכפר והנחת חומרי- הנפץ לא התפוצצה חבילה אחת. כדי שלא לגלות לערבים מה הם החומרים בהם אנו משתמשים - חזר עם עוד חבר אחד ופוצצו את חומר הנפץ, ובשעת הנסיגה, כאשר אחד החיילים כשל, - מיד היה בן ציון לצידו ותמך בו. יחד עם עוד שני חברים נשא אותו עד לנקודת הישוב הקרובה, מרחק ארבעה קילומטר בהרים המסולעים.
בשבת האחרונה לחייו, ששה ימים לפני מותו, סר הביתה. לשאלת אחותו:" האם הכריחו אותך לצאת לתפקיד זה ?" ענה בצחוק חביב :" האם לא די בזה שקראו לי ? הרי ארצינו בוערת באש"
בן-ציון נפל יחד עם אנשי "מחלקת הל"ה" שחשו לעזרת גוש עציון בה' בשבט תש"ח (16.1.1948) ובקרב ליד צוריף נפל. הוא הובא לקבורה בכפר-עציון. ביום כ"ה בחשוון תש"י (17.11.1949) הועבר עם יתר חללי גוש עציון להר-הרצל בירושלים. הניח בכנרת אשה וילד בן שנתיים.