דלג לתפריט הראשי (מקש קיצור n) דלג לתוכן הדף (מקש קיצור s) דלג לתחתית הדף (מקש קיצור 2)
ונזכור את כולם

Corporal Shtekerman Joshua-Heshil Tzvi

Son of Rivkah and Isaac
Born in Poland
On 15/11/1926
Killed In Battle
On 1/5/1949
In: Beit Safafa
Buried in Giv'atayyim – Nahlat Yitzhak
Was 23 years old

Photo Album

רשימות לזכרו

רשימות לזכרו

לדמותו

ביום השנה לעצמאות ישראל הגיעה פתאום הידיעה על מותו של צבי - הוא נפל בב' אייר תש"ס, נפל יחידי בהרי ירושלים, נפל בימי שלום כביכול, אחרי שלחם בחיל ההנדסה כמעט בכל החזיתות.
הידיעה המעציבה הזאת באה עלי כרעם ובמשך זמן רב לא יכולתי לקלוט את העובדה. אמנם הרבה חברים נפלו, הרבה יקרים במלחמה לשחרור, אך צבי שייך היה למקרים האלה שקשה מאד להאמין ולהשלים עם העובדה המרה הזאת. ואולי מפני שהיה באמת מיוחד ואולי אישיות.
הכרתי אותו במשך עשר שנים, מרגע בואי ארצה, שכנים היינו עד התקופה האחרונה, רק כמה חדשים לפני מותו החלפנו דירה, ומאז התראינו לעתים יותר רחוקות.
ואף על פי כן הכרתי אותו מקרוב, וגדלנו יחד, לא יכולתי לחדור לתוך נפשו, כי סגור היה, והולך בדרכו המיוחד רק לו - אשר סלל לו בעמל רב.
הוריו גדלו אותו ברוח המסורת והעבודה. אך מחנכו העיקרי היה הוא עצמו, מעצמו קבל את הצורך לדעת וללמוד ולעבוד.
חניך ישיבת "בני עקיבא", בית ספר הריאלי "גאולה", עובר את שנת שרותו בקבוצת "עלומים" ומשם להשלמת חלומו - הטכניון בחיפה - להשתלם כמהנדס בנין. רק שנה הספיק ללמוד, כי צו-העם קרא לו, והוא הלך מבלי לפקפק רגע קט, כי ידע שזו חובתו וזכותו.
זוכרני אותו באחת מחופשותיו - נפצע באחת הפעולות, ויצא לאחת החופשות המעטות שלו. הוא ספר לי על חבר שנפל, בשקט דבר, בלי מליצות והתרגשות יתירה, - רק הכאב העמוק שקף מתוך עיניו.
כי זה היה טבעו. להיות שקט ולהשפיע על אחרים בשלוותו. בשקט קבל את תפקידו בארגון ההגנה ואחר כך בצבא, ורק דבר אחד בקש לחזור ללמודיו, להשתלם במקצועו.
ויום המקווה קרב. באחד הימים ספר לי מלא התלהבות, כי בקרוב עומד הוא להשתחרר, עומד לחזור ליעודו, לדרכו לעתיד. ומכיון שלא היה מאנשי ה"ג'ובים" נשאר עד הרגע האחרון ביחידה קרבית, כי לא חשב על המות, כי לא ידע עליו. וגם אנחנו האנשים הקרובים לו - לא חשבנו על האפשרות הזו כי גם צבי עלול לפול, יותר מדי גאים היינו עליו, על בחור ענו זה, אשר לא ידע גאוה מה היא, ועם כל זאת - לא היה איש פוגע בכבודו.
לאמו הוא היה הכל. הבן, העתיד. "צבי שלי" ולמען "צבי שלה", כל חייה, כל עמלה. אביו לא היה מעולם מתוכח עמו, צבי החליט כך, ודאי שהצדק כך. ולכן גם לא נסה להשפיע עליו להסתדר ביחידה בלתי קרבית. בן מסור ונאמן היה להוריו, והשתדל תמיד לעזור להוריו ולמלא את מבוקשם.
בפעם האחרונה שראיתי אותו שפע מרץ חדש, כי עתיד הוא לחזור לחייו הפרטיים.
מאז לא ראיתיו יותר. כאשר בקר אצלנו בפעם האחרונה, לא מצא אותי בביתי, אך הוא הבטיח לחזור שנית, לבוא בהזדמנות הקרובה - אך הוא לא זכה לבוא יותר ואני לא זכיתי לראותו עוד.
כן, צבי איננו עוד, עברו שבועות וחדשים מאז מותו, אך טרם הורגלתי למחשבה כי צבי הלך. הוא השאיר אחריו חלל ריק אשר אישלא יוכל למלאו. ואולי ימצאו הוריו נחמה בזכרונו, כי גם חייו הקצרים היו מלאים מעשים ותקוות.
ת.נ.צ.ב.ה.

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר הנצחה שבבית הפלמ"ח.

רשימות לזכרו

לזכרו - ק. ספקטור (מחנך)

נזיר חבריו. תלמיד חכם צעיר.
טפוס, שאינו מצוי בביה"ס התיכון הכללי. הוא בא לביה"ס התיכוני למסחר מביה"מ. היה בקי בהויות אביי ורבא. כולו אמר זך, תום, יושר וצמאון גדול לדעת.
מה שונה היה יחסו ללמודים מיחסם של חבריו בני גילו. ביחסו למוריו היה מעין מורא שמים.
הערצנוהו והוקרנוהו. ידענו שהוא אחד מרבי התפארת בעולמנו הדל.
והנה גם הוא בין הנופלים!
"אחד מני חבורה שמת, תדאג כל החבורה כלה". מותם של בני עליה מסוגו של צבי שטרקמן ז"ל מטיל על חבריו, על כולנו, דאגה רבה ואחריות גדולה מאד.
מי ימלא את מקומם?
ק. ספקטור (המחנך).

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר הנצחה שבבית הפלמ"ח.