Private Levi Isaac-Nahum "Chamdi"

ה' באדר א' תש"ג 10.2.43

היום היו נטיעות. טוב מאוד לנטוע, כי על ידי זה אתה קשור לאמא-אדמה. אוהב אני לראות בשגשוג העץ ובמתן פריו. שתלתי הרבה מאד שתילים. נתנו לחורשות שמות סמליים, "גן הגטו" " גן ילדי הגטו" "תקוה" עלינו אך ורק לקוות ולעסוק בסלילת דרך לבאים אחרינו.

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה בבית הפלמ"ח.

ח' באדר א' תש"ג 13.2.43
היום קמנו וחשבנו לכת לנען. בתחילה לא רציתי להצטרף להולכים. אבל רק אחר כך הצטרפתי. באנו לשם והנה כל הקיבוץ מלא פלמ"ח אלה הם בחורים צעירים ומלאי כח. לו היו כל בחורי ישראל מלאי מרץ כאלה כי אז היתה רווחה והיו מכירים בנו בין כל העמים. מה מקנא אני באלה הבחורים החסונים. לו הייתי במקומם אז הייתי מאושר!

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה בבית הפלמ"ח.

י"א באדר ב' תש"ג 18.3.43
היתה היום מסיבת י"א באדר. אני השתתפתי בהצגה בתפקיד יוסף חשבתי שלא אצליח כלל בהצגה, כי כמעט את כל ההצגות שבהן השתתפתי "חירבנתי" ובאמת היה לי הרושם שלא הצלחתי בהצגה. אבל הכל אומרים שהצלחתי.
תל-חי - לו היה דבר כזה מתרחש בזמננו, אינני יודע אם היו קמים אנשים עזי לב כיוסף וחבריו. דורנו הורגל ליותר מדי לתפנוקים.

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה בבית הפלמ"ח.

ה' בתשרי תש"ד 4.10.43

מתחילה שנה חדשה בחיי ושנה שניה להיותי בחולדה. אם נסכם את השנה שחלפה הרי נמצא שקלטתי דברים רבים וחדשים לא ידעתים עד כה ראשית, עצם החיים בקבוצה, שכה התגעגעתי אליהם. באו! אם אחשוב רגע אראה, שחיים כאלה הם לפי רוחי, חיים שיתופיים והדדיים. אינני יודע אם בחולדה כל כך טוב, אבל יודע אני שהאנשים כאן הם אנשי עבודה וזה מה שצריך להיות. העבודה היא המטרה. יש לעזור בכיבוש הארץ ובזה אני שמח. אי אפשר להגיד שבשטח החברתי הצלחנו כאן, אבל, לפי דעתי נראים אילו הישגים. כשבאנו לכאן היה כל פרט עם חייו שלו. עכשיו, לפחות, יש הבנה הדדית בין קבוצות חברים ואין הקלף כה שחור כפי שחושבים.

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה בבית הפלמ"ח.

...היה חבר ג'יב-יוסף, ועדר טרם היה למשק, לכן היה לשומר שדות וקיים יחסי-שכנות. הוא שלט בשפה העברית ועליו הטילו תפקיד זה, שמילאו בנאמנות לשביעות רצונם של שני הצדדים.
מהראשונים שהתנדבו לליווי השיירות לירושלים. למעלה מחודשיים ליוה יום-יום את השיירות לירושלים וחזרה. יום אחד בא בלוית חברה חובשת, שגם היא התנדבה יחד אתו, ואחרי קרב קשה אבדו להם הפתקאות למסעדה. באו איפוא אלי הביתה עייפים ורעבים ולרשותם רק עשרים רגע; בבית לא היה לי מן המוכן (כי לא היה מה להכין) מלבד טבלת שוקולדה, ובזה הסתפקו לארוחת-בוקר-וצהרים. הצעתי להם לנוח בירושלים, השיב לי נחום: ומי ילווה מחר את שיירת-המזון לירושלים הרעבה? - לכו, וישמרכם ה', ליויתי אותם. - בכל הקרבות על הקסטל השתתף, היה ברזרבה בקרית-ענבים, להגיש עזרה לשיירות הנתקעות.
באחת השבתות בבוקר צלצל אלי בני-בכורי אריה, שמסר לי דרישת-שלום מנחום. ראיתיו - אמר - ברחוב המלך דוד במשורין בין מלווי שיירה. הבינותי כי נחום עסוק בשיירת-האספקה לכפר-עציון. משם זכה לשוב. על גופו לבש רק מעיל-גשם צבאי כעין שק-מכנסים. נכנס הביתה, פלט "שלום" חנוק ויותר אף לא דיבר. מועקה כבדה העיקה עליו, כפי שנתברר אחר-כך. הוא התקלח, עלה למיטה, שכב זמן קצר והתחיל לחוש את גופו הרצוץ. ביקש כוס-קפה וכאן התפרץ, כששתי דמעות מתגלגלות על לחיו: "את נשקנו! באיזו זכות הכריחונו להיפרד מעליו? את חולצותינו, הסוודר, הגופיה, בהם חבשתי את חברי הפצועים, הורידו "הנייטרלים" הארורים מחברי ומסרום בנוכחותי לערבים"... עיניו התלקחו ובאגרופים קפוצים הוסיף: "את נשקי לו העיזו למסור בנוכחותי, הייתי מתפרץ! חיבלתי ב"כלי" שלי, הוצאתי חלק שבשום אופן לא יוכלו להשתמש בלעדיו" - הכריז נחום כמנצח - "את כל הכדורים זרקנו אל תוך בור המים הדלוחים, שהודות למים אלה החזקנו מעמד כשתי יממות. התנדבתי לאסוף את הפצועים, והנהגים מהתאים המשורינים - אף אחד מהם לא העיז לצאת במטר הכדורים. כיצד התגברתי על הנהגים להוציאם בכוח מהתאים למרות רצונם. לרוב מצאתי את האנשים המומים, סטרתי להם והוצאתים בכוח למשורין המאסף. אמא!" - ושוב שתי דמעות נוצצו בעיניו מהתרגשות - "כשחזרתי לחדר בו התגוננו, תארי לך את המחזה שנתקבל: חמדי, ברוך תהיה! אנשים כורעים לרגלי ומחבקים אותי, מלטפים את ידי שלפני רגעים סטרו על פניהם, עשרות זוגות עינים נישאות אלי בתודה והכנעה... הודות לך אנו פה... הצלת אותנו... לא נשכחך, חמדי! ובאמת, אמא, איך יצאתי בשלום ולא נפגעתי מאש קטלנית זו - אינני תופס גם עתה. פשוט, מטר של יריות!" - שליחי-מצוה אינם נפגעים - אמרתי לו.

אסתר לוי
מתוך הספר "לזכרם של חברי קבוצת החושלים שנפלו במערכת ההגנה"
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה בבית הפלמ"ח.

בהרבה עתונים כותבים במדורי הנופלים כמעט אותם הדברים ואין ספק שכולם טובים ויקרים היו, אולם חמדי כה טוב וכה יקר היה לנו, שקשה כלל להעלות על הנייר. הוא היה תמיד מקריב את עצמו ועוזר לאחר ברצון ובטוב-לב בלתי-רגילים. גם ביום-הקרב בו נפצע, הקריב פשוט את עצמו: הוא לא היה צריך לצאת - ויצא, באותה נכונות-הקרבה המובנת מאליה רק לו בלבד.
חמדי היה עוד "ילד". מי שזוכר אותו עוד מחברת-הנוער בחולדה, ודאי יכיר בזה שחמדי לא בגר מאז. תמיד תמים ומחייך, "מפסוט". כשהיה רועה-צאן המסתובב בין הערבים התמצא ביניהם ונחשב לידידם. וכאן, בג'יב-יוסף, על הסוסה כשומר-שדות - שוב בין הערבים, סאחאב. ומוזר, דוקא הוא נהרג מידם. מלות-האבל השגורות והידועות, דומה שאינן מתאימות לכאן כלל. בזה שהוא נפל, ועוד רחוק מכאן - קשה להשלים, לא יאמן הדבר. דומה שרק נסע מכאן ועוד... יחזור.

חנקה

מתוך הספר "לזכרם של חברי קבוצת החושלים שנפלו במערכת ההגנה"
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה בבית הפלמ"ח.

לא יאמן שחמדי איננו! אין הלב יכול להשלים ולהאמין - שלא נוכל לראות עוד את חמדי.
תמיד אראהו כאלו עדיין חי הוא, עליז, מזלזל ובז למות, אוהב את החיים ויודע לחיות אותם. בכל אשר עסק ובכל אשר עמד - השרה אוירה של שמחה ועליצות.
חיבה גדולה רחש לבעלי-חיים, וכך מצא את מקומו בעבודה בענף-הצאן שכה אהב. התמסר בכל מאודו ונפשו לענף; בצאתו למרעה לשדות המרוחקים מהמשק התידד עם רועים ערביים וילמד את דרכם. אולם עם כל חיבתו וידידותו לערבי הסביבה - ראשון היה במקרה של קטטה או מריבה אתם.
בחברה לא אהב את ההתבלטות והעדיף להתבודד עם מתי-מספר ידידים. תמיד נדמה היה לו שהמקום בו הוא יושב, צר הוא וכך החל לנדוד מההכשרה לפלמ"ח ומהפלמ"ח חזרה למשק. אולם השארותו במשק לא ארכה זמן רב על אף התקשרותו למקום וקשר החברים אליו. כולם חיבבוהו ואהבוהו על שום פשטותו.
והנה פרצה המלחמה, ועל אף סיכון המקום בו ישב חמדי ועם כל החשש שהפורענות לא תפסח על הקבוצה, לא יכול חמדי לשבת בחיבוק-ידים שעה שהמלחמה נטושה בירושלים ובדרך אליה. וכך התנדב חמדי לליווי שיירות לירושלים; בכל מקום קרב הוא נמצא! בקרב על כיבוש קטמון נפצע באופן אנוש ונאבק מר על חייו משך זמן-מה - עד שלא יכול יותר.
כן, גם חמדי בין הנופלים!
יהיה שמך צרור ברשימת הלוחמים לעצמאותנו, בין אלה שלא זכו לראות בנצחון!

פרויקה

מתוך הספר "לזכרם של חברי קבוצת החושלים שנפלו במערכת ההגנה"
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה בבית הפלמ"ח.