Corporal Margalit Joshua

מאז הלך יהושע לפלמ"ח נחרתו בזכרוני יותר רגעי הפגישה אתו, בבואו הביתה או בשעת פגישה מקרית בדרך.
הוא המעיט מאוד לספר על מעשיו ועל פעולותיו, אבל מראהו אמר ללבי הרבה מאוד... לא הרביתי לשאול אותו איפה היה. לא ברצון היה עונה. רק לעתים היה פולט משפט קצר. לבי היה חרד לכל פגישה. כל פעם שזכיתי לראותו שוב, היה הדבר כנס בעיני.
פעם הופיע בבית, מיוגע עד מוות. "אמא", אמר, "אינך יודעת כמה אני עייף ורוצה לישון. זה כמה לילות לא ישנתי. ביום עבודה, בלילה אימונים. תכיני לי חביתה של.. שתים עשרה ביצים, רעב אני!"
פעם אחרת הופיע בחצות לילה, רטוב כולו. "יהושע, מה קרה?" - שאלתי נבהלת. "התחלנו בהעלאת מעפילים מן האוניה לחוף" אמר, "פתאום הופיעו האנגלים, קפצנו הימה וחמקנו והגענו לחוף".
באחד הימים עמדתי בתחנת האוטובוסים בפתח תקוה, ופתאום ניחתה יד על עורפי; יהושע - "אולי יש לך איזה סכום כסף?" - שאל. "אני פה כבר מהשכמת הבוקר. אני בא מהצפון, הבאנו גוית חבר שנהרג בפעולה, וטרם אכלתי היום". השעה היתה כבר שעת הצהרים. הזמנתיו הביתה אתי, אבל הוא ענה:"לא אוכל, אני בתפקיד". כמובן, נתתי לו את הכסף שהיה בידי, והוא נפרד ממני והזמין את חבריו לאכול.
בסוף שירותו בפלמ"ח, לפני ששוחרר לזמן קצר, בא הביתה שחור, בלתי מגולח, ושערותיו מגודלות פרע - שלא כמנהגו, שכן נהג לשמור יפה על עצמו וללבוש יום יום בגדים נקיים. לשאלתי לפשר ההופעה המשונה הזאת, הצטחק ואמר:"הייתי ערבי חודש ימים". "כיצד?" - שאלתיו; "הרי אינך יודע לדבר ערבית!" - אז סיפר, כי יחד עם שני חברים מעדות המזרח, היודעים ערבית היטב, נשלח לרגל לצבא הסורי, ושהה שבועות מספר בעבר הגבול...
כך, בני היקר, בהרבה מקומות סכנה הלכת - וניצלת, וחזרת אלי.
רק בפעם האחרונה, שם בגוש עציון, לא יכולת להינצל.
אמא
מתוך "בזכותם" לבני כפר מלל והאזור

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח

חבר יקר היה יהושע. תמיד מוכן לעזור ועוזר בכל אשר יכול. מציע עצה, ומוכן לשמוע עצת אחרים. אהב את החברה ושנא התבודדות, לכן תמיד היה יהושע עם חברים. תמיד היה שמח ועליז ונראה חסר דאגה, ובראותו דאגה בפני חבר היה ממהר לשאול, להשתתף, לעוץ עצה ולהוציא את הדאגה מן הלב.
יהושע אהב את העבודה וידע לעבוד. ובשעה שרבים מחבריו חלמו "להסתדר", קסמו לו דוקא חיי האיכר והפועל בחקלאות, ובהם ראה את עתידו. אף בהתגייסו לפלמח, ניכר היה קודם על כשרונו בעבודה. במשקי שנמצא בהם אהבוהו הכל על פשטותו ועל ידיו שהוציאו תמיד מלאכה מתוקנת. מעולם לא התלונן בעבודה. ומעולם לא ביקש דרכים להשתמט ממנה. העבודה היתה טבועה בנפשו והיתה חלק ממנו.
אף חייל ולוחם נאמן היה יהושע, פשוט ואמיץ. השתתף בפעולות רבות בתקופת המאבק עם האנגלים, ופעל בהצלחה. גם פעולות אלה עשה באותו פשטות, נאמנות ודייקנות , שציינו את עבודתו היומיומית. פעולתו הנאמנה זכתה להערכה, והוא עלה בפלמ"ח ונתמנה מפקד. זמן רב משכו אותו הוריו והמשק מצד אחד, ופלמ"ח מצד שני. כאשר השיג את השחרור מפלמ"ח, אחרי מאמצים רבים, לא הספיק לעבוד במשקו יותר מחודש, ובר נקרא שנית.
ורצה הגורל, שדוקא בגוש עציון, סמל הגבורה והעמידה במלחמת שחרורנו, דוקא שם נפל יהושע, אחרי מלחמה עקשנית ואמיצה.
יואב
מתוך "בזכותם" לבני כפר מלל והאזור

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח

חבר טוב ונאמן היה גם בסניף הנוער העובד שבמושב. עולמו - המעשה, ותמיד כך. בעינו החודרת היה תופס מיד כל רצון טוב ומעשה מועיל ומצטרף אליהם בהתלהבות.
בהזדמנות הראשונה שיכול היה - התגייס. בהיותו בן שש עשרה וחצי התגייס לפלמ"ח. וכשם שהיה מלא חיים ושבע רצון מכול בהיותו בבית - היה כזה גם בפלמ"ח. באיזה תנאים שהיה, איפה שהתגלגל - באימונים, במסעות, בפעולות ובעבודה בקיבוץ - בכול מצא צד טוב.
דוקא בהיותו בפלמ"ח נתגלה כל עומק קשרו הנפשי לבית ולמשק. וגם זה - לא בדברי חיבה וגעגועים ומליצות רמות, אלא בצורה פשוטה ומעשית - ולכן ישרה כל כך ואמיתית.
הוא כותב הביתה:"אבא, אני מבקש אותך שתקח אחד מחברי שיעזור לך ליום-יומיים וכשאבוא לחופש אחזיר לו את מספר הימים שהוא יעבוד אצלנו". וכך גם היה עושה. "באתי מחופש בבית שהייתי בו שבועיים" כותב הוא אלי - "ועבדתי כמו חמור". והשכנים היו מתפלאים, שהבחור בא לחופש וכבר החליף את בגדיו והוא בעבודה. הוא היה מחלק אז את חובתו ואהבתו חלק כחלק, למשק ולגיוס.
וכך היה גם למ"כ. כשקיבל את הפקיד מילא אותו ברוב מסירות, נאמנות ואהבה - כדרכו. וכך ליווה את השיירה האחרונה לגוש עציון, היה בין אלה "שנתקעו עם". היו לו הזדמנויות לצאת משם באוירון - אך רגש האחריות שלו למראה, חומרת המצב והמחסור במפקדים גרם לו להישאר בגוש. דאוג דאג להוריו ולאחיו הנמצא גם הוא במקומות סכנה - אך עצמו היה בטוח ואופטימי ושבע רצון - בדרכו. "כמעט שאין לנו מה לעשות, חוץ מאשר כל פעם יש מתיחות וקצת התקפות של השחורים שאנו מחרבנים אותם כהוגן ומפילים בהם כהוגן, כך שאנו שולטים כאן במצב ולא נותנים לשחורים להרים ראש".
והנה החל הקרב האחרון על הגוש. מפקד אחרי מפקד נופל. יהושע לוקח לידיו את הפיקוד על כפר עציון - עד שהוא נופל, והכפר אתו.
עם רבים רבים נשאר גם הוא בין החרבות.
אחיו
מתוך "במעלה"

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח